ההבטחה שלא קוימה.
מומחה הכשרות הרב יוחנן רייכמן בחשיפת שאלה רגישה ומטלטלת שהונחה לפתחם של גדולי ישראל:
הסוד שהוסתר במטבח: האם מותר למשגיח להעלים את האמת כדי למנוע קרע בין מחותנים?
עוד באתר:
שאלה הלכתית רגישה, שבה נפגשים שלושה כוחות רבי עוצמה: נאמנות להבטחה, חשש להכשיל את הזולת, והפחד מפני מחלוקת שעלולה להעיב על שמחת חתונה.
הבטחה אחת, אמת אחת שהוסתרה
הימים שלפני שבת העלייה לתורה היו אמורים להיות ימים של שמחה, התרגשות והכנות אחרונות לקראת נישואי החתן והכלה.
אלא שבין שני המחותנים עמדה הבטחה ברורה.
אבי הכלה, אדם המקפיד לאכול בשר בכשרות מסוימת בלבד ובהשגחה מהודרת, הבהיר למחותנו כי השתתפותו בסעודה מותנית בכך שהבשר שיוגש יהיה בהתאם להקפדתו.
אבי החתן הבטיח לו חגיגית כי ידאג לכך.
אך מאחורי הקלעים, ההבטחה לא קוימה.
הבשר שהוזמן היה אמנם כשר, אך לא בהשגחה המהודרת שעליה סוכם.
ערב שבת. ההכנות לשמחה בעיצומן. לפתע נכנס אבי הכלה למטבח, ניגש אל המשגיח ופנה אליו בשאלה פשוטה, אך גורלית:
“הבשר בכשרות המובטחת?”
המשגיח קפא לרגע.
הוא ידע את האמת. ידע שהבשר אינו בהשגחה שעליה התחייב אבי החתן. ידע גם מה עלול להתרחש אם יאמר את הדברים כהווייתם: עוגמת נפש, תחושת בגידה, עימות בין המחותנים ואולי אף צל כבד שירד על שמחת החתונה כולה.
הוא עמד בפני הכרעה קשה.
לגלות את האמת, ולסכן את שלום המשפחות.
או להסתיר אותה, ולמנוע את הסערה.
לבסוף השיב:
“הבשר הוא בדיוק כפי שאבי החתן הזמין…”
אבי הכלה, ששמע בתשובה רמז מרגיע, הניח את דעתו. הוא סמך על מחותנו, האמין שההבטחה קוימה, ולא שאל עוד.
הסעודה נמשכה. השמחה התקיימה. המחלוקת נמנעה.
אך לאחר מכן, כשהרגעים הסוערים חלפו, נותר המשגיח לבדו עם שאלה שלא נתנה לו מנוח:
האם הצלתי את השמחה או שמא הכשלתי אדם באכילת בשר שלא היה אוכל אילו ידע את האמת?
המחשבה שהוא שותף לפשע
מטלטלת את נשמתו הוא גדל ערכים נעלים ביותר,
וכעת הוא מתנהג לא כשורה בעליל בלשון המעטה.
כשהשתיקה עלולה להפוך למכשול
בצר לו התקשר לבית ההוראה ושטח בפניהם את אשר על לבו וגודל מצוקתו.
השאלה אינה פשוטה.
הרי אבי החתן לא הזמין חלילה בשר טרף, אלא בשר שאינו עומד ברמת ההידור שהמחותן מקפיד עליה. ואף על פי כן, האם מותר להסתיר ממנו מידע הנוגע לדבר שהוא נזהר בו?
האם כל חומרה אישית מחייבת גילוי מוחלט, גם כאשר גילוי האמת עלול להביא לידי מחלוקת קשה?
האם שלום המשפחות גובר על חומרה אישית?
בדברי הבית יוסף והרמ”א (יו”ד סימן קיב) מבואר כי אדם הנזהר מפת עכו”ם רשאי לאכול עם אחרים שאינם נזהרים, משום איבה וקטטה.
אולם היתר זה נאמר בפת, שהיא עיקר הסעודה, ואין ללמוד ממנו היתר גורף לכל חומרה.
מנגד, בשו”ת הרדב”ז (ח”ד סימן רצו) מתבאר כי כאשר מדובר בחשש שאינו מבורר, ובשינוי ממנהג הסובבים עלולה להיגרם מחלוקת, יש מקום שלא לשנות מפני המחלוקת.
הרדב”ז אף מעיד על עצמו כי למרות חומרה שנהג בה, לא נמנע מלאכול אצל אחרים שלא נהגו כמותו.
גם בספרי ההנהגות של גדולי ישראל מצינו כי לעיתים הקפידו בביתם על חומרות מסוימות, אך בעת שהתארחו אצל אחרים לא חקרו אחריהן, כדי שלא לפגוע בבעל הבית.
ההכרעה: האם המשגיח הציל את השמחה או הכשיל את המחותן?
במקרה שלפנינו, אבי הכלה כבר הגיע למקום השמחה. גילוי האמת באותה שעה היה עלול להצית מחלוקת קשה בין המחותנים, ולפגוע בשמחת החתונה.
מאחר שהבשר היה כשר, וההימנעות ממנו נבעה מחומרא אישית, יש מקום לומר כי המשגיח היה רשאי להימנע מגילוי הפרטים, כדי למנוע איבה וקטטה.
יתר על כן, בספר מעשה רב (הנהגות הגר”ח מוולוז’ין, אות א) ובספר כתר ראש (או”ח סימן קנב) מובא כי אדם המתארח אצל אחרים אינו חייב לחקור אחר חומרות שנהג בהן בביתו, ובמקרים מסוימים רשאי לסמוך על מנהג המקום.
נמצא כי אין בהכרח חובה לגלות לאדם כל פרט הנוגע לחומרות שאינו חייב לנהוג בהן באותה שעה.
סוף דבר: האמת חייבת להיות נר לרגלינו אך לא כל אמת חייבת להיאמר בכל מחיר.
במקרה המתואר, יש מקום להתיר למשגיח שלא לגלות את פרטי ההכשר, כדי למנוע מחלוקת בין המחותנים, מאחר שהבשר היה כשר וההקפדה על ההשגחה המהודרת הייתה בגדר חומרא אישית.
עם זאת, אין ללמוד מכאן היתר כללי להטעות אדם בענייני כשרות. ההיתר תלוי בנסיבות המקרה, בטיב החומרא ובמידת החשש למחלוקת.
ולעיתים, דווקא ברגעים שבהם האמת עומדת על סף התפרצות, נדרשת הכרעה הלכתית רגישה במיוחד: מתי השתיקה היא מכשול, ומתי היא הדרך למנוע קרע שלא ניתן יהיה לאחות.
לאתר הכשרות של הרב רייכמן
קישור ל"חדר הוראתי" – שאלות ובירורים, מידע והתייעצות, בתחום "כשרות המטבח היהודי ומוצרי המזון בעידן הטכנולוגי".
