מהי שלמות אמיתית, וכיצד ייתכן שאדם מתקדם ומתעלה מיום ליום, ובכל זאת כבר אתמול היה שלם? בשיעורו השבועי לפרשת חיי שרה, עסק הגה"ח הרב מנחם מנדל פומרנץ בחידוש מופלא של בעל ה'שפת אמת', המלמד כי שלמות האדם אינה נמדדת בהישגיו ביחס לאחרים, אלא במיצוי הכוחות שניתנו לו באותו היום.
בפתח הדברים סיפר הרב על בעל ה'שפת אמת', שהקפיד להצניע את חידושי התורה שכתב. לאחר הסתלקותו הודפסו כתביו, והחסידים הבחינו כי כבר בחידושיו הראשונים ניכרת אותה שלמות מחשבתית שאפיינה את דבריו בשנותיו המאוחרות.
"כולן שווין לטובה": הסוד של שרה אמנו
עוד באתר:
על הפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" פירש רש"י: "שני חיי שרה, כולן שווין לטובה".
ה'שפת אמת' הסביר כי שרה אמנו הגיעה בכל יום למדרגה הגבוהה ביותר שיכלה להשיג באותו שלב בחייה. למחרת נוספו לה כוחות ואתגרים חדשים, וגם אותם השלימה במלואם. כך היו כל ימיה שלמים, אף שהוסיפה להתעלות.
הרב פומרנץ הרחיב כי רעיון זה עשוי ליישב את המחלוקת המדרשית בשאלה אם אברהם אבינו הכיר את בוראו בגיל שלוש או בגיל 48. בכל גיל הגיע אברהם לשלמות ההכרה האפשרית לו באותה עת.
מדוע רב סעדיה גאון ביקש מחילה בכל יום?
בהמשך הביא הרב סיפור המובא בספר 'סידורו של שבת' על רב סעדיה גאון, שהתארח אצל יהודי שלא הכיר את זהותו. לאחר שנודע למארח מיהו אורחו הגדול, ביקש ממנו מחילה על שלא כיבדו בתחילה כראוי.
מהמקרה למד רב סעדיה גאון כי ככל שהאדם מכיר יותר בגדולת הבורא, הוא מבין עד כמה הייתה עבודתו הקודמת מצומצמת ביחס להכרתו החדשה, ולכן עליו להמשיך ולהתעלות.
שעה אחת של תורה יכולה להיות שלמות
לסיום הציג הרב פומרנץ דוגמה מעשית: תלמיד חכם הלומד 12 שעות ביום לעומת יהודי העמל לפרנסתו ומצליח ללמוד שעה אחת.
לדבריו, אם הראשון יכול היה ללמוד 13 שעות, ואילו השני מיצה את כל יכולתו בשעה היחידה שהקדיש לתורה, הרי שדווקא השני הגיע לשלמות האפשרית לו באותו יום.
זהו עומק מאמר חז"ל: "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים".
אולם השלמות אינה מסתיימת בכך. מי שאתמול יכול היה ללמוד שעה והיום מסוגל ללמוד שעה וחצי, נדרש למצות את יכולותיו החדשות. לכל יום יש השלמות שלו, ולכל אדם יש את העבודה המיוחדת שנועדה עבורו. 
(הרב פומרנץ הינו מחבר ומהדיר ספרים, מנכ"ל הוצאת הספרים עוז והדר, ראש מוסדות באר ישראל ויוזם מהדורת מתיבתא)
