- השבוע, שנייה אחרי הבחירות, עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות אפילו, קראו ראשי "גוש השינוי" והנציגים שלהם בתקשורת לשים בצד את סוגיית הגיוס. פתאום אמרו שם שיש זמן, שאלה תהליכים, שזה בכלל לא בוער וחשוב.
שיהיה ברור: הצביעות של השמאל לא מדהימה אותי – רק המהירות. אשכרה בתוך כמה שעות הם יודעים להחליף קמפיין, להנדס תודעה, לשנות שיח, להמציא שיח.
שמעתם את אהוד ברק בריאיון ל-103fm? "צה"ל לא מסוגל בין כך לקלוט את כל החרדים" הוא אמר, "הבעיה העיקרית איננה אוגדות השריון וטייסות חיל האוויר שיקומו כשהחרדים יגיעו". הבנתם? זה בכלל לא החרדים. זה הצבא. "העניין העיקרי האמיתי הוא שישתתפו בנטל, קרי שישרתו. למשל, כל מי שבוחר שלא להתגייס, ישרת בשירות לאומי תשעה חודשים, או כמה שלא יהיה, ואחר כך הוא יצא לחיים". וואו. אשכרה תשעה חודשים של שירות לאומי. זה הכול. מדברים הרבה על הדף הריק שהשמאל מציע לחרדים, אבל נדמה לי שאת המתווה הזה של אהוד ברק, החרדים אפילו לא היו מעיזים לכתוב על הדף הריק.
ושמעתם איך בן כספית התהפך בתוך רגע ואמר שצריך "לעגל איכשהו את חוק הגיוס"?
עוד באתר:
לפתע, במהדורת חדשות 12 החלו לדווח על – תקשיבו טוב – "חוק גיוס רך". זה מדהים. אחרי שלוש שנים שהם מסיתים ערב אחרי ערב נגד "חוק ההשתמטות", אחרי שלוש שנים שבהן בני תורה חוטפים קללות ויריקות ברחובות (בלי הגזמה: להערכתי רבבות תלמידי ישיבות קבלו נאצות) פתאום "חוק גיוס רך". מלטף כזה, כמו שמפו חדש.
תרשו לי לצטט את עצמי. לפני קרוב לשנתיים כתבתי בטור בעיתון 'בשבע': "אתם יודעים מי איכשהו לא יהיה בסוף חלק מ'ברית המשרתים'? רבים מאלה שעכשיו טוחנים מילואים. איך זה יכול להיות? חכו ותראו. בטח השמאל ימציא לה שם משודרג כמו 'ברית המשרתים והפיוס'. ולכן, למען הפיוס, צריך להכניס אליה את הערבים ולהשאיר בחוץ את הבוחרים של סמוטריץ', סטרוק ובן גביר. גדול השלום".
אני מודה שאפילו אני, שראיתי את זה מגיע, כל כך בבירור, לא חלמתי על סאטירה נפלאה כמו "חוק גיוס רך".
2. אני מקווה ומתפלל שנציגי החרדים לא ייקנו את השמפו הזה, ולא יפרקו חלילה את המחנה שהשמאל עבד כל כך קשה כדי לפרק.
אני מאמין באמונה שלמה בגוש המאמין. אני מאמין בו אפילו יותר מחבריי הביביסטים בערוץ 14. הם רואים בו גוש פוליטי שישאיר בשלטון את הימין ואת נתניהו. אני מסכים איתם כמובן. אבל בעיניי זה הרבה יותר מזה. יש פה חיבור אמיתי שהוא מעל לכל אינטרס פוליטי (חשוב ככל שיהיה). יש פה זהות משותפת. יש פה קשר עמוק שצריך להימשך הרבה אחרי ה-130 של ביבי. למעשה הגוש המאמין צריך להחזיק עד ביאת המשיח. וגם אחר כך. בעיקר אחר כך.
אגב, אתם יודעים מי המציא את הקונספט הזה של "גוש מאמין"? ינון מגל? לא, קדם לו בעשרות שנים מרן הרב שך, מנהיג הציבור הליטאי. הוא הגדיר את הליכוד מפלגה של "בעלי האמונה התמימה" והסביר שבעוד אנשי השמאל "מצהירים בגלוי שאין הם מאמינים, שהם כופרים בכול", אנשי הימין "עוברים על הדת רק בתור יחידים, אך בפרהסיה הם מכבדים ונותנים דרך ארץ לדת".
ח"כ הרב אברהם רביץ, הדובר המרשים ביותר שהיה לפוליטיקה החרדית מאז ומעולם, הסביר: "בבחירה בין שני המחנות, עלינו לדחות שיקולים אחרים שיכולים להיות נכונים בפני עצמם, ולהעדיף את השיקול של אופיים הכללי של ההמונים המאפיינים את שני המחנות. ככלל, מחנה הימין מתאפיין בתור מחנה מסורתי המכבד את ערכי היהדות המקוריים וקשור אליהם, מחנה אשר אינו שואף להחליף את התרבות היהודית העתיקה בתרבות החדשה, מחנה אשר גם לא היה שותף במאבקים הקשים נגד דתיותם של העולים בשנותיה הראשונות של המדינה, מחנה של יהודים חמים ובעלי רגש ופשוטים כמונו".
3. כל הדברים האלה, שנאמרו בשנות השמונים והתשעים, רלוונטיים היום לא פחות. אפילו יותר. כי מאז, השמאל רק הלך והתרחק מהתורה ומהאמונה והפך פרוגרסיבי, והימין רק הלך והתקרב והתחזק. פירוק גוש הימין, לעת ההיסטורית הזאת, ועוד אחרי ההתעוררות היהודית העצומה של המלחמה, הוא בכייה לדורות. ממש ככה.
קשה להעלות על הדעת אפשרות כזאת, של יצירת קרע עם שני מיליון "בעלי האמונה התמימה" שהגיעו לילה אחרי לילה לכותל המערבי בימי הסליחות והרחמים. אפשר לבכות רק מלדמיין את זה לרגע.
אבל עזבו. אל תדמיינו. בעזרת ה' זה לא יקרה. אין מצב שהסטרא אחרא ינצח ככה. היה לא תהיה.
