התורה מתארת את ההתרחשות החריגה שהתחוללה בקרבה של רבקה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר: אם כן, למה זה אנוכי. ותלך לדרוש את ה'". רש"י מפרש את המילה "ויתרוצצו" מלשון ריצה: כאשר הייתה רבקה עוברת על פתחי בתי עבודה זרה, היה עשיו מפרכס לצאת, ואילו כאשר עברה על פתחי בתי מדרש של שם ועבר, היה יעקב מפרכס לצאת. בדברי רש"י טמון יסוד בעבודת ה' של יעקב אבינו, שכבר אז התבטאה בשני כיוונים: סור מרע ועשה טוב.
כאשר רבקה עברה ליד מקום תורה, יעקב רץ אליו בבחינת "עשה טוב"; וכאשר עברה ליד מקום של עבודה זרה, הוא ביקש לברוח משם בבחינת "סור מרע". כך מתגלה כבר ברחמה של רבקה דמותו של יעקב אבינו, שביקש להתרחק מן הרע ולרוץ אל הקדושה. הדברים מתקשרים גם לדברי המשנה במסכת אבות: "הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה".
הריצה למצוות מופיעה גם בגמרא במסכת ברכות שאומרת שיש מצווה לרוץ לבית הכנסת. הריצה מבטאת שהאדם אינו מקיים את המצווה כמצוות אנשים מלומדה, אלא עושה זאת מתוך שמחה, חשק והתלהבות לקיים את רצון קונו. האדם אינו רק מגיע אל המצווה, אלא מראה בהתנהגותו שהוא משתוקק אליה.
עוד באתר:
בספר דברי צדיקים, לרבי דב בעריש פרומר, מתלמידי החוזה מלובלין, מובא דיוק בלשונו של רש"י: אצל יעקב נאמר שהוא "רץ ומפרכס" לצאת לפתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואילו אצל עשיו נאמר רק שהיה "מפרכס לצאת" לפתחי עבודה זרה, בלי להזכיר ריצה. ההבדל הזה מלמד על מאבק היצר: כאשר יהודי מבקש לקיים מצווה, היצר הרע מעכב אותו ומנסה למנוע ממנו לעשות זאת. לעומת זאת, כאשר מדובר בעבירה, הוא עלול להכניס בו חשק והתלהבות.
לכן האדם נדרש להתאמץ, לדחות את היצר ולהתגבר עליו, מתוך הידיעה ש"הבא לטהר מסייעין אותו". כדי לצאת לבית המדרש היה יעקב צריך לרוץ, כלומר להתאמץ ולהתגבר על המניעות שהציב בפניו היצר. אך לאחר שכבר החל לנוע לכיוון בית המדרש, הוא זכה גם לפרכס - להתלהב ולהשתוקק להתקרב לקדוש ברוך הוא. אצל עשיו, לעומת זאת, לא עמדה התנגדות בדרכו אל העבירה, ולכן הוא לא נזקק לריצה, אלא מיד "מפרכס לצאת".
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
