
קריאת ילד על שמו של סבא אהוב, רב גדול או דמות משמעותית במשפחה היא מסורת מרגשת, אך לעיתים לצד השם מגיעות גם ציפיות כבדות. האם ילד הנושא את שמו של אדם נערץ עלול להרגיש שעליו להיות דומה לו, והאם הציפיות הללו משפיעות על הביטחון העצמי ועל התפתחות האישיות שלו?
היועצת החינוכית והמטפלת הרגשית בשיטת הגשטלט, אילת בריטמן, מסבירה כי האתגר המרכזי הוא לאפשר לילד לשאת בגאווה את שמו ואת מורשת משפחתו, בלי להרגיש שהוא נדרש לשחזר את חייו של האדם שעל שמו נקרא.
"אנחנו לא צריכים עוד אברהם"
עוד באתר:
בשיחה עם רחל פסטג בתוכנית "עניין משפחתי" ב'קול חי', הביאה בריטמן רעיון בשם ה'שפת אמת', שלפיו תפקידו של יצחק אבינו לא היה לחקות את אברהם אבינו, אלא להביא לעולם את דרכו הייחודית.
לדבריה, גם כאשר ילד נקרא על שם צדיק או בן משפחה אהוב, חשוב להבחין בין הכבוד לדמות המקורית לבין אישיותו העצמאית של הילד.
"יש לו תפקיד ייחודי בעולם", הדגישה. "אנחנו לא משכפלים את האדם שהיה, אנחנו נותנים לילד שורשים כדי שיצמיח ענפים משלו".
בריטמן הזהירה מפני משפטים דוגמת "אתה צריך להיות כמו סבא", או השוואות חוזרות לאדם שעל שמו נקרא הילד. לדבריה, גם ציפיות שאינן נאמרות במפורש עלולות ליצור תחושה שהילד מאכזב כאשר הוא בוחר בדרך אחרת.
מאדריכל לגנן: שלושת הכלים להורים
בריטמן הציעה להורים להחליף את גישת "האדריכל", המנסה לעצב את הילד לפי תוכנית מוכנה מראש, בגישת "הגנן", שמעניק לילד תנאים לצמיחה ומאפשר לו להתפתח בדרכו.
היא המליצה להפריד בשפה בין הילד לבין הדמות שעל שמה נקרא, להדגיש את הכישרונות והייחודיות שלו, ולהבהיר כי השם ניתן מתוך אהבה ולא מתוך דרישה להמשיך מסלול חיים מסוים.
לדבריה, גם כאשר ילד מתלונן ששמו מכביד עליו, אין צורך להיעלב. אפשר להסביר לו שהשם הוא מתנה משפחתית, אך המשמעות שיקבל בהמשך חייו תהיה שלו.
"ילד הוא לא רשימת מטלות שצריך להגשים בשבילנו", סיכמה בריטמן, והדגישה כי תפקידם של ההורים אינו לגדל העתק של הדורות הקודמים, אלא לאפשר לדור הבא לצמוח מתוך השורשים שקיבל.
האזינו לדברים המלאים ב'עניין משפחתי' ב'קול חי':
























