יו"ר בנק הפועלים ונשיא איגוד הבנקים יאיר סרוסי, התראיין לאחרונה למגזין "בנקאות" של איגוד הבנקים לשיחה כלכלית רחבה.
הוא נשאל על נושא התחרותיות במערכת הבנקאית. "אחת הטענות היא שמבנה המערכת אצלנו ייחודי לישראל ומונע תחרות".
"זה לא נכון. מערכת הבנקאות בעולם בנויה ברוב המדינות כמו בישראל. המבנה הזה של ארבע-חמש קבוצות בנקאיות דומה בכל אירופה. גם בקנדה, שנחשבת לאחת המערכות הבנקאיות החזקות בעולם, יש חמש קבוצות בנקאיות מרכזיות. באנגליה, שנחשבת למערכת מאוד תחרותית, יש בנק אחד (לוידס) שמהווה 31% מהשוק. במדינות רבות אחרות באירופה – כגון שוויץ, שוודיה, דנמרק, פינלנד, הולנד ובלגיה – רואים שניים-שלושה בנקים שמהווים 70% ויותר מהשוק, ושתי האחרונות אף נחשבות לזולות ביותר בעמלות מבין מדינות ה-OECD. יש מחשבה שזקוקים להרבה שחקנים כדי לייצר תחרות, אבל בתיאוריה הכלכלית חמישה שחקנים שמתחרים ביניהם מספיקים בהחלט.
עוד באתר:
"אני מודע לטענות השונות, אבל אם ננתח מה שקרה בישראל בשנים האחרונות, נראה שינוי מבני ניכר. אי אפשר לדבר כיום על בנקאות במנותק מהשוק הפיננסי, שכולל עוד הרבה שחקנים. הבנקים הם כבר מיעוט ביחס לשוק הפיננסי, שכולל גם את חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל ומנהלי ההשקעות. לדוגמה, הנכסים שנמצאים בידי חברות הביטוח כבר עוברים את הנכסים שבידי המערכת הבנקאית, ובטווח של חמש-שש שנים קדימה היקפם יהיה כפול מזה של המערכת הבנקאית. יש גם תחומים שבהם רואים תחרות מצד שחקנים בינלאומיים, כמו ניהול הכסף של העשירונים העליונים שעליו מתמודדים הרבה בנקים מהעולם שפתחו כאן נציגויות.
"המשמעות של הסתכלות על התמונה הכוללת היא לדוגמה, שאם בנק מסוים מהווה 30% מהשוק הבנקאי, הוא למעשה רק 15% מהשוק הפיננסי, וחלקו אף נמצא בירידה, כי תחום הבנקאות כולו נמצא בירידה ושווקים אחרים בעלייה. הבנקים מצטמצמים גם במספר העובדים.
"האם אין מקום לעוד תחרות? בודאי שיש מקום, ואנחנו לא מתנגדים לתחרות. אבל כמערכת כלכלית, אנחנו צריכים לקבוע שיווי משקל מידתי בין יציבות המערכת הבנקאית לבין תחרותיות".
איך אתה רואה את ההתפתחויות בשוק הנדל"ן ומחירי הדירות?
"השאלה היא האם מחירי הדירות יכולים גם לרדת. התשובה היא כן, וכדי שזה יקרה, התהליך החשוב ביותר הוא הגדלת ההיצע. לא מדובר בכמויות בלתי אפשריות. כאשר מספר התחלות הבנייה יעבור את ה-50 אלף בשנה, צפויה לדעתי עצירה של המחירים. הבעיה העיקרית היא שחסרה עקביות במדיניות. אם המאמץ הזה יימשך שנתיים-שלוש, נראה שינוי. אם ינסו לקצר תהליכים, בניסיון לגרום לשינויים תוך שנה, זה יגרום לכך שלא נראה שינוי. השילוב של מדיניות עקבית בתחום ההיצע, לטווח של מספר שנים, יחד עם העלייה הצפויה בריבית בעולם, יגרום לבלימת מחירי הדירות ויביא גם לירידת מחירים.
"כמו כל שוק, זה שוק של ציפיות, ואחד האתגרים החשובים הוא לשנות את הציפיות של הציבור באמצעות נחישות. אם תהיה הבנה שזו מדיניות ארוכת טווח, ולא רק של ממשלה מסוימת, כולל יותר היצע בשיווק קרקעות והאצה בתוכניות הבנייה השונות, נראה את השינוי".
היכן צריך לבנות יותר?
"צריך לתת עדיפות לחיזוק יישובים קיימים על פני בנייה על קרקע חדשה, חקלאית. לדוגמה, בערים לוד ורמלה יש לא מעט קרקעות פנויות בתוך הערים, ובשתיהן הקרקע היא בבעלות המדינה. בנייה מאסיבית בערים האלה, שקרובות יחסית לתל-אביב, יכולה לשחרר חלק מהביקושים באזור המרכז. זה מהלך בעל השפעה כפולה – גם משנה את היישובים הקיימים וגם משפיע על המחירים".
