השואה הסתיימה, אלפי פליטים יהודים מנסים להגיע לארץ ישראל. הבריטים ששולטים בארץ, למרות שיהודים רבים הצטרפו לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, מונעים כניסת בני עמנו לארצם, תחת הקרוי "הספר הלבן" העולים נתפסים ונשלחים למחנות מעצר או למרבה הכלימה חזרה לגרמניה. 10 דברים שרציתם לדעת על "האקסודוס".
א. המוסד לעלייה ב' היה הארגון שכינס את יהודי אירופה, שרידי השואה, למחנות עולים במטרה להעלותם ארצה בכל דרך אפשרית. כמובן עקב האיסור על הגירת יהודים לארץ ישראל, ה"כלי" העיקרי להגעה ארצה היו אוניות המעפילים. פעילי המוסד לעליה ב' חיפשו בכל רחבי תבל כלי שיט מתאימים להעפלה ארצה.
ב. זאב שינד מהפעילים הבולטים מצא בארצות הברית אנייה ישנה בנפח של 1814 טון. אנייה זו נבנתה במקור כספינת נהרות בעלת גחון נמוך. ספינה שכזו התאימה בעברה לשמש כנחתת צבאית. הצבא האמריקאי הכשירה לתפקד כנחתת והשאיל הספינה לצי הבריטי. ספינה זו הוכנה ע"י הבריטים לשמש בית חולים צף ונייד לפינוי פצועים מחופי צרפת, בעת הנחיתה הגדולה לכיבוש אירופה מידי הנאצים, אל בריטניה.
עוד באתר:
ג. כשנקנתה הספינה הישנה, המחשבה העיקרית הייה להגיע אל חופי הארץ (מכיוון מצרים), להנחיתה עם המעפילים על חופי ארץ ישראל, ובכך למנוע הזדקקות לסירות קטנות להעברת העולים אל החוף.
ד. השם המקורי שנתנו אנשי המוסד לעליה ב' לספינה היה: "יציאת אירופה תש"ז". בלועזית נקראה הספינה בשם "אקסודוס". מילה לועזית זאת מקורה בשפה היוונית ופירושה – יציאה. "אקסודו" הוא גם שמו הלועזי של חומש "שמות", כמובן שהשם מקורו בנושא של יציאת מצרים. ברי לחלוטין כי שם זה נבחר מתוך הקבלה ליציאת היהודים מסבלותיהם באירופה בדומה ליציאה מסבלות עם ישראל במצרים.
ה. על הספינה הועלו 4,515 נוסעים, כולם ניצולי שואה. המרכיב האנושי כלל 1,282 נשים,1,561 גברים, 1017 נערות ונערים ו655 ילדים. ציבור זה נענה בשלילה מוחלטת לקבלת סרטיפיקטים בריטיים לעליה ארצה. מפקדי האנייה היו: אייק אהרונוביץ' (בן 23 בלבד) ולידו ביל ברנשטיין (בן 24). מפקד המבצע מטעם "ההגנה" היה: יוסי הראל (המבורגר) וסגנו מיכה פרי, איש הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח). נבחר גם מנהיג מטעם הפליטים שעל הספינה וזה היה: מרדכי רוזמן. הצטרפו לצוות הפיקוד עוד שמונה מלווים ארץ-ישראליים שהיו חברי ההגנה.
ו. הספינה שהתה בנמל קטן בשם סט על יד העיר מרסיי. שלטונות הנמל לא התירו לספינה להפליג . בכ"ג תמוז תש"ז (11 ביולי 1947) בשעה חמש לפנות בוקר הפליגה הספינה מהנמל, ללא רשות וללא הובלה של סירת נתב הנמל שאמורה להנחות הדרך. ה"אקסודוס" יצאה אל הים הפתוח. מיד אחר הפלגתה נראה מעליה מפציץ של חיל האוויר הבריטי ולידה החלו לשייט ספינות סיור בריטיות שלא משו מקרבת אניית המעפילים עד הגעתה ארצה.
ז. העובדה שה"אקסודוס" התגלתה והייתה נתונה לעיקוב של הבריטים, הביאה להחלטה הקשה ביותר להורות למעפילים לשהות כל הזמן בבטן האנייה. כאן המקום לציין שלפי הנפח המקורי של ספינת המעפילים, היא התאימה לכאלף נוסעים בעוד שכידוע שטו בה למעלה מ-4,500 איש. בין המעפילים היו צעירים חברי תנועות הנוער החלוציות ואלה נרתמו מיד לעזרת אחיהם. נערכו פעולות חברתיות, לימוד שירים עבריים וכד'. למרות התנאים הבלתי נסבלים – מורל האנשים היה גבוה וכולם היו נכונים לכל משימה להצלחת המבצע.
ח. אנשי "ההגנה" דאגו לבצר את האקסודוס כמיטב יכולתם, בידיעה וודאית כי בעת הגעתה לחופי ארץ ישראל ינסו חיילי צבא הוד מלכותו לכבוש את הסיפון ולמנוע את מבצע ההעפלה. סביב סיפון האנייה נבנו גדרות תיל, הוכנו זרנוקי מים, הוכנו פחי שמן כדי למנוע טיפוס על הספינה. כל קופסאות השימורים רוכזו כ"תחמושת" להטלה על החיילים הבריטים וכנ"ל רוב תפוחי האדמה שהיו במחסן. צעירי המעפילים חולקו לח"י חוליות שפוזרו סביב הסיפון. אנשי ההגנה תרגלו את הצעירים בכל תרחיש לחימה אפשרי, מתוך ניסיון של ספינות מעפילים בעבר. על אניית ה"אקסודוס" הקימו ה"גדעונים", אנשי הקשר של ההגנה, תחנת שידור רבת עוצמה (במושגים של שנת 1947) באחד הערבים שדרה התחנה שידור ישיר ל"קול ישראל", שידור מחתרתי שנקלט היטב בארץ ועורר התרגשות רבה בין יהודי ארץ ישראל.
ט. בא' מנחם אב (18 ביולי 1947) יום שישי לפנות בוקר (02:30), יממה לפני שה"אקסודוס" הייתה אמורה להגיע לחופי ארצנו, נגחו ספינות הקרב הבריטיות את ספינת המעפילים, הנגיחות היו קשות ורציניות. הבריטים ירו אל הסיפון רימוני עשן ורימוני גז מדמיע. השלב הבא היה להנחית על הסיפון כ-50 לוחמים שחלקם הצליחו להגיע לתא הגה הספינה. אייק קברניט ה"אקסודוס" הצליח להנהיג את הספינה מהגה חילופי. צעירי המעפילים "רגמו" את האנגלים ב"תחמושת" שהכינו והבריטים השיבו בירי אש חיה. כתוצאה מהירי נהרגו שלושה מעפילים וביל ברנשטיין הקצין הראשון של הספינה. לתוצאה הטרגית נוספו עשרות פצועים. במצב זה הורה מפקד המבצע, יוסי הראל על כניעה. ה"אקסודוס" אולצה להפליג לנמל חיפה.
י. אלפי המעפילים שעל ה"אקסודוס" הורדו מאנייתם בכוח רב והועברו ע"י החיילים הבריטים לשלוש ספינות גירוש. ספינות הגירוש כותרו על סיפונם בגדרות תיל. צילומים אלה של שורדי מחנות הריכוז, פליטי שואה הנכבלים בנמל בארצם שוב מעבר לגדרות תיל, גרמו לחלחלה ברחבי תבל. התקשורת העולמית, כולל ועדה בשם אונסקו"פ, מטעם האו"ם ששהתה בארץ וצפו בקורה בזמן אמת. הזעקה הגדולה קמה כשנודע שבכוונת הבריטים לשלוח היהודים חזרה לגרמניה. אניות הגירוש הפליגו ועגנו בנמל "פורט דה בוק" בצרפת. ניסיונות הבריטים להוריד המעפילים בכוח כשלו. שלטונות צרפת סירבו לדרישה להורדה בכוח. שלושה שבועות היו היהודים "נצורים" בתוך אניות הגירוש. אנשי ההגנה ומתנדבים הסתננו לתוך האניות והפעילו את הכלואים בפעולות שונות. המחאות היו בכל רחבי תבל, כולל שביתת רעב. 130 מעפילים הורדו לחוף הצרפתי מסיבות בריאותיות. סוף הסיפור כי אניות הגירוש הפליגו לנמל המבורג בגרמניה. היהודים הורדו למתקני מעצר בו שהו כשנה. רובם הגיעו לארץ ישראל בדרכים שונות ומשונות. אחרוני המעפילים מ"אקסודוס" הגיעו בתחילת ספטמבר 1948 למדינת ישראל.
סיפור ה"אקסודוס" חייב להישמר ולהיזכר בתולדות עם ישראל לנצח.
