
מרן פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל הסתלק היום לפני שלש שנים. גדול הפוסקים בדורות האחרונים, שנשא על שכמו את משא הדור כולו במשך שנים רבות, הלך לעולמו בכ"ח בתמוז תשע"ב, לקול זעקותיהם של מאות אנשים בבית החולים שערי צדק בירושלים.
הייתי באותם רגעים מצמררים באולפני "קול חי". ברדיו התנהל שידור ארוך עם דיווחים ותפילות על מצבו של הרב. ואז הגיע הרגע המצמרר בו נשמעה תפילת י"ג מידות ביציאת נשמתו של מרן הרב אלישיב זצ"ל. כתב "קול חי" באותם ימים, ישראל רוזנר, דיווח כל העת ברדיו על מצבו של הרב, ולאחר השעה 4 הוא דיווח בקול שבור: "ביחידה לטיפול נמרץ בשערי צדק, בקומה השמינית של שערי צדק, הרופאים הרימו ידיים".
עמדתי באולפן, היה צריך להתארגן להמשך השידור הדרמטי הזה ולשידור הלוויה מירושלים. זזתי לחדרי ברדיו, ושם זלגו הדמעות, בכי על מרן שהכרתי, שכבר לא איתנו.
עוד באתר:
**
כל כך הרבה אנשים, ובהם ראשי ישיבות, רבנים, אישי ציבור, וסתם עמך, חיו סביב חייו ופסיקותיו של מרן הרב אלישיב. האחד בא להתייעץ בענייני הישיבה, האחר בענייני רבנותו, רב אחד בענייני כשרות, גיור, הלכה. אין נושא שלא עלה על שולחנו.
לכולם הוא חסר. הוא איננו.
אני הקטן, איש באמת קטן-קטן, זכיתי לכמה שעות, במצטבר, של שהייה במחיצתו של מרן פוסק הדור הרב אלישיב. זכיתי וכתבות שכתבתי ב"יתד נאמן" עלו על שולחנו בטרם הפרסום, כדי שלא תצא תקלה תחת ידי. זכיתי לקבל הערות והארות על דברים שפורסמו, וזכיתי ללוות בכתיבה בעיתון מאבקים של היהדות החרדית, מאבקים שנוהלו באופן אישי על ידי מרן הרב אלישיב, שנתן את ההוראות הברורות כיצד לפעול ואת ההנחיות החד משמעיות מה לכתוב ומה לא לכתוב,
**
כדאי היה מן הסתם לספר על הוראות כאלה ואחרות הנוגעות לעבודה בעיתון, לכתיבה, אבל אני רוצה לספר דווקא על משהו אחר. בחודש אלול תשס"ג, לפני כמעט שתיים עשרה שנים, מרן הרב אלישיב נכנס לניתוח מסוכן מאד, ניתוח דרמטי, והייתה שאלה בימים שלפני הניתוח האם לספר לו את האמת אודות מצבו הבריאות.
מצד שני, בעיתון התפרסמו מדי יום מודעות וידיעות על התפילות לרפואתו, ומרן הרב אלישיב מדי יום היה עובר על העיתון בבוקר והיה חשש שכך יקבל מידע על מצבו החמור. השאלה הובאה לחתנו מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שקבע שאם יש אפשרות לייצר מדי יום שני סוגי עיתונים, עדיף. וכך, במשך כמה ימים, יצאו מדי בוקר שתי מהדורות של יתד נאמן. אחת עם ידיעה ומודעה על תפילות הרבים לרפואתו, ומהדורה שניה, בחמישים עותקים, בלי שום איזכור על הרב אלישיב. וזו היתה המהדורה שמרן קיבל באותם ימים.
**
ועוד סיפור קטן, אישי: לפני תשע וחצי שנים נולד לי בן במזל טוב והברית נערכה בבית מדרשו של מרן הרב אלישיב שגם היה הסנדק.
רגע לפני הברית, בשעת צהרים, רציתי להתייעץ עם מרן הרב אלישיב לגבי שמו של התינוק.
נכנסתי לביתו של מרן הרב אלישיב, כשאני עטור בטלית ותפילין רגע לפני הברית, וזה היה בדיוק הרגע שהרב סיים את לימוד הבוקר שלו. זה הרגע בו הרב ואני לבד בבית. הרב כבר קם ממקומו אחרי הלימוד, בדרך לחדרו האישי, ואני ניגש בחרדת קודש, שואל את שאלתי. מרן, בבהירות, משיב על שאלתי, ואני, מרוגש כולי חוזר חזרה לבית המדרש, שם נכנס בני כעבור דקות אחדות בבריתו של אברהם אבינו ע"ה.
ויקרא שמו בישראל: אורי אלעזר מנחם.
מרן הרב אלישיב זצ"ל חסר לרבים מאיתנו והוא יחסר לנו גם בעתיד. אבל המורשת, המורשת נשארה, עד ביאת גואל צדק.