לקרוא, לשמוע ולא להאמין. כשגורם בכיר במשרד הביטחון אומר על דו"ח לוקר "אין שם ניתוח עומק אחד" ומוסיף "הם אומרים דבר אחד ובדו"ח כותבים דבר הפוך לגמרי", עם ישראל צריך להיות מודאג. מאד מודאג וזה רק בלשון המעטה.
"אנחנו מקבלים אישור מראש הממשלה לתקציב מסוים ואחרי כמה חודשים בא נציג מהאוצר ואומר זה לא מחייב אותי. זו לא החלטת ממשלה". ככה מתנהלים דברים? הגשנו לוועדת לוקר ארבע עשרה המלצות, לארבע עשר סעיפים" אומר הגורם, "כולם אבני דרך בתקציב הביטחון: תפיסת ההפעלה, מוכנות, רכש, כוח אדם, תרחישי הייחוס ועוד ועוד. אמרו לנו נדון איתכם על ארבע סעיפים בלבד וזהו. על השאר אין לנו מה לדבר עימכם.
מתברר שתקציב של כשישים מיליארד שקלים נקבע בידי גוף שבו "אנשים מצויינים" כהגדרת אנשי משרד הביטחון, אבל בלי שהם יודעים באמת את צרכי הביטחון לכל פרטיהם. המספרים והמילים מדברים בעד עצמם.
עוד באתר:
נתחיל במספרים.
כשעמלו אנשי ברודט לפני מספר שנים על תקציב הביטחון, הם קבעו יעד של 61.7 מיליארד שקלים לתקציב לשנת 2016. אנשים מקצועיים מאד. אנשי משק וכלכלה בהם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, אנשי צבא בכירים ועוד. על כולם היה מוסכם המתווה שהציע בזמנו ברודט. עד שבה שר האוצר הקודם לפיד, והסיר את הכל. היום, לפי דו"ח לוקר התקציב יעמוד בשנה הבאה סביב 54 מיליארד ש"ח וזה כולל בתוכו הכל. הכל כלול. גם מחד תקציב הסיוע האמריקני וגם מאידך שהאוצר והממ"ל (המועצה לביטחון לאומי) יקבעו הכל. איך אפשר לעמוד בתנאים הללו? שואלים במשרד הביטחון שכראש הממשלה בעצמו הבטיח בשנה שעברה 57 מיליארד.
רוצים עוד? הנה סעיף קטן. משלחת פיקוד העורף לסיוע ברעידת האדמה בתאילנד הוציאה 27 מליון ש"ח מי אמור לשלם עבור זה? גם אנחנו? זו היתה הנחייה של הדרג המדיני אז למה הם לא דואגים לכיסוי ההוצאה הזו? מרימים גבה במשרד.
ובאשר לנוסחים עצמם.
כשמנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל. דן הראל מופיע פעם וחצי בלבד מול הועדה וכאשר הוא והרמטכ"ל מבקשים לפגוש את יוחנן לוקר הן האיש והן הועדה מתעלמים מהם לחלוטין. הפגישה האחרונה בין לוקר לאנשי הצבא ומשרד הביטחון היתה ב-13.11.14. שמונה חודשים לפני דו"ח כה משמעותי למדינת ישראל ואנשי הועדה והעומד בראשה לא הסכימו להיפגש אפילו עם האנשים שאמורים לבצע את כל התוכנית בשטח.
רק כדוגמא. מתווה הדו"ח שהוציא השבוע לאור האלוף במיל. יוחנן לוקר מדבר על הורדה נוספת של אנשי הקבע באחד עשר אחוזים. באו אנשי משרד הביטחון ושאלו למה? איך נסתדר? זאת בשעה שמספר השוטרים גדל ב4800 איש, תקציב הבריאות גדל בכ 40% , תקציב החינוך האמיר בכ 30% ורק בצבא מבקשים לצמצם ולא מוכנים להסביר ולהיפגש אפילו.
עיון מדוקדק בדו"ח לוקר מלמד למשל כי כל הוספת התקנים תאושר בידי אגף התקציבים באוצר. בפועל אומרת הפסקה כי כל תפקיד של רס"ן, בין עם זה ללוחמת סייבר, כיפת ברזל או חימוש לא תוכרע כמידת ההיגיון בידי ראש המטה הכללי וצוותו אלא בידי פקידי אוצר. "כך אפשר לנהל צבא ומדינה?" שואלים במשרד הביטחון ומוסיפים "משווים אותנו למורים, לרופאים, למשרדי ממשלה אחרים. יש עוד גוף שעובד 24 שעות ביממה 365 ימים? מורה אחרי 20 שנה ותק יכול לצאת מההוראה עם פנסיה לכל חייו. למה הנגד, הרס"ן שנמצא מחוץ לבית שבוע, שבועיים לא זכאי לתנאים הללו? איך אפשר בכלל להשוות זאת?"
השאלות קשות. במשרד הביטחון ובמטה הכללי נערכים לקרב קשה שאולי תוצאותיו בסוף יהיו לא לי ולא לך. אבל בינתיים, בעוד הצבא צריך להתאמן, לרכוש ציוד חדש, לבצע התאמות למציאות הסובבת אותנו, העיסוק האמיתי הוא כיצד נראה בעתיד.
לשמוע גורמים בכירים שאומרים שהדו"ח הוא פספוס גדול ושאין בו אף ניתוח עומק אחד, זה אמור בהחלט להדיר שינה מענינו.
