החזן אלי ואלס פתח צהר בפני מאזיני 'מדברים אקטואליה' בהגשת בצלאל קאהן ודוד חכם, לעולמו של שליח ציבור בימים הנוראים. הוא שירטט קווים וגבולות מוזיקליים והציג את השפעת התפילות על יהודים בקצוות נידחים. "כחזן, זכיתי לחוויות מיוחדות בתפילות ימים הנוראים. בעבר התפללתי בכפר שמריהו, שתושבים רבים, ביניהם ידוענים, הרחוקים שחיי מצוות, באים בשעריו לתפילות הימים הנוראים".
"מנקודת מבטי" -אומר ואלס- "המעמד הופך את התפילה למרגשת ונעלית יותר, כשאני מצליח להיות שליח ציבור, גם לאנשים הרחוקים באורח חייהם מחיי תורה, ולהיות מסוגל למצוא את החיבור באותם רגעים נשגבים, ולהדגיש את המכנה המשותף".
"חלק מרזי המקצוע זה לדעת לבחור את המנגינות שמושרים על הפיוטים, שהם לא בהכרח המוכרים לנו מעולם הישיבות, אלא עממיות ומוכרות יותר. אז ניתן לגלות כי גם במקומות כאלה אפשר לחבר ולסחוף את הקהל בתפילות. לבחירת השירים יש חלק גדול בשיתוף הציבור. גם השנה, במקום המצאי בדנוור שבארה"ב, הגם שזאת קהילה רחוקה עם תרבות אחרת. חלק גדול מהם מורכב מיהודים שהיגרו לארה"ב מרוסיה, ובוחרים לנהל קהילה עצמאית ונפרדת, דווקא הניגונים, שפת הלב של המוזיקה מצליחה לאחד, זאת חוויה מיוחדת מאד".
עוד באתר:
על הדינמיקה עם המתפללים סיפר החזן: "לא אחת נתקלתי באנשים שהרגעים האלה, המעמד בבית כנסת תחת חממת הקהילה והציבור, מעוררים בהם את הרצון ללמוד, לשמוע, להבין, הרבה מעבר למחזור התפילה שכולם משתתפים בה. נתקלתי בהרבה תגובות מאנשים שבזכות הרגעים האלה רוצים להתקרב, ללמוד ולהבין".
כנכד של בעל תפילה ירושלמי מפורסם, ואלס סירב להסכים עם המראיינים על הבדלים בין חזן לבעל תפילה: "חזן חייב קודם להיות בעל תפילה מצוין. אין אפשרות לדלג על השלב הזה. כל ההבדל בין חזן לבעל תפילה הוא שאחרי שבעל התפילה שולט בנוסחאות ורוצה להפליא בקולו, מעוניין ללמוד את רזי הטכניקה של שירה נכונה – או אז יכול להתקרא חזן".
הוא נשאל האם קורה שמפתיעים אותו בבקשת קטעי חזנות לא מוכרים: "בוודאי זה יכול לקרות, אם כי בדר"כ, אם מצפים לקטע מסוים, הרי שזה מתואם לפני התפילה, שיהיה מספיק זמן להתכונן, ולהקשיב להקלטות. השנה, שזאת הפעם הראשונה שאני מופיע בדנוור שבארה"ב, היה לי הרבה ללמוד, לכל קהילה יש את המנגינות והמסורת, זה דורש לימוד והכנה".
"אמנם הנוסח קבוע, אבל תמיד צריך לחדש. הקווים המוזיקליים קבועים, אף חזן ראוי לא ישנה אותם, ועדיין, בתוכם יש הרבה מקום להבעה עצמית. יש מנגינות שמכונות "מנגינות מסיני", לדוגמה מנגינת "כל נדרי" שמושרת בכל קהילות אשכנז, שהיא, אגב דוגמה לטקסט שהוא בכלל הלכתי, תלמודי, משפטי, והמנגינה הנוגה והמיוחדת הופכת אותה לכל כך מיוחדת. יש את ה"עלינו לשבח" שהיא מנגינה קבועה ומוכרת. לצד שמירה על המסורת והנוסח תמיד יש את המקום לחדש".
האזינו לראיון המלא:
