מבקר המדינה: אבל אשמים אנחנו • אריאל שרפר בטור שבועי

אם להודות על האמת, לא התחשק לי השבוע לכתוב טור ביקורת. מתוקף שמו של הטור המגדיר אותי כמבקר- אבל לעניות דעתי אחרי שבוע קשה ומורכב כמו זה שעברנו השבוע- צריך לבקר אך ורק את הפצועים ואת האבלים וכמובן שמדובר בביקור פיזי ממש בבתים או בבתי-החולים ולא במובן חלילה של להעביר עליהם ביקורת על כך שבסך הכול הלכו ברחוב ועסקו בענייניהם – מעשה שלצערנו יש כאלה יצורים שקשה עד בלתי אפשרי להגדירם בני אדם – שאינם חושבים שזכותם לעשות בכל מקום בארץ שהובטחה להם על ידי יוצר האדם.

ואם בכל זאת עלי לכתוב ביקורת בטור הזה – יש תופעה מצערת במיוחד שאותה לא רק שצריך לבקר במובן ביקורתי – אלא יש גם למחות נגדה ולא לאפשר אותה לאף אחד רק בגלל שהיא כל-כך מכוערת – וזה המנהג בעיקר של פוליטיקאים שמפלגתם אינם חלק מהקואליציה לחפש אשמים במצב הקיים, ולהטיח בהם ביקורת בכל הזדמנות כשהם פועלים בעצם להחלשת ההנהגה הישראלית במקום לחזקה, מתוך ניצול ציני ומכוער של המצב הקיים למטרות פוליטיות.

הגיע הזמן שאחרי כל-כך הרבה שנים של סכסוך מורכב אלים ומדמם בין הפלסטינים לישראל נבין שאין מצב בו ניתן חס וחלילה להרוויח מטרור ושאף מנהיג לא מייחל לפיגועים בתקופת כהונתו או תפקידו כדי לחזק את מעמדו בכיסא, ואם הוא עושה זאת, לא רק שאינו ראוי לכיסא הזה, אלא גם כדאי שיהיה כפות לכיסא בבית משוגעים.

עוד באתר:

רוח סערה עושה דברו

רעידת אדמה בלב ים: גל צונאמי מתקרב לחופי ארה"ב ויפן

אבי יעקב

מרתק

מדוע הנמר טורף והאם עלינו לחשוש? | בדקנו

קובי פינקלר

בעקבות הראיון ב'קול חי'

הרצוג נגד השר אליהו: "שיחשוב טוב מה יוצא לו מהפה"

אלי יעקובוביץ

אחד על אחד

הרשי אייזנבך גלוי לב: "עשיתי כל טעות אפשרית"

יוסי חיים

גם מי שטורח בכל מהדורת חדשות לבקרים למתוח ביקורת מוקלטת על המשטרה- צריך להבין שמדובר באנשים מסורים וחדורי תחושת שליחות ולפעמים גם בעלי משפחות שמסכנים את חייהם לטובת בני אדם שאינם מכירים על בסיס יומיומי וראויים להערכה וכבוד במקום לביקורת מצד אנשים שכנראה היו בורחים הכי מהר שאפשר אם חלילה היו מוצאים עצמם בתרחיש דומה.

אבל אם בכל זאת חשוב לנו לחפש אשמים – אולי כדאי שניזכר לרגע במה שקרה כאן רק לפני כמה שבועות – שעיקר תפילתנו בבתי הכנסת הייתה "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" ו -"אשמנו, בגדנו, גזלנו- ונבין שאם המצב הביטחוני כה קשה, אולי, רק אולי, האשמה היא לא בגורם מנהיגותי או ביטחוני כזה או אחר אלא בכל עם ישראל – שמקבל מכה אחר מכה ולצערנו הרב עדיין לא מצליח להבין כאיש אחד בלב אחד את המסר שהבינו מהר מאד בימי קדם בהם תעניות ציבור היו דבר שבשגרה – ובמקום לחפש אשמים בכל העולם כולו או באויבינו הרבים באשר הם – לבצע בתוך נשמת האומה חיפוש בשיטת נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'.

ובבקשה לא למהר לשפוט אותי כמי שחלילה מאשים את ישראל בהבאת צרות על עצמה או בהתנהגות לא ערכית ולא מוסרית של העם בעיני הבורא – כי הרי גם כותב שורות אלה יודע היטב שלצערו איננו צדיק הדור, ואפילו לא צדיק בכלל, ואם נכון הדבר שאדם שעושה עבירה עלול להכריע את העולם כולו לכף חובה- הרי שגם לו יש עוד סיבה למה לא לישון טוב בלילות האחרונים.

אך בכל זאת אי אפשר לקבל את העובדה שפורעניות באות לעולם סתם כך וללא תכלית – כי כיהודים מאמינים שקבלו תורה מסיני אנו יודעים שלכל מעשי הבורא יש סיבה וטעם שלרוב איננו מבינים מהו- ממש כפי שקראנו קצת לפני שמחת תורה: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא".

גם אם נסכים שקשה לקשר את מה שעשינו פעם כאומה וכיחידים אם המציאות בשטח – בואו ונלמד משהו מבני יעקב אבינו שלאחר שירדו מצרימה בשל הרעב ונחשדו בריגול ואחד מהם נאסר – מסופר שקישרו מיד בין מכירת יוסף לצרתם הנוכחית אפילו שחלף זמן כה רב מאז וכפי שמעיד הפסוק המיוחד והנדיר(הכולל שש אותיות אלף רצופות): "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו- אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה עלינו הצרה הזאת".

במקום לחפש אשמים או רווח והצלה ממקום אחר – נעשה כולנו כאיש אחד חשבון נפש לאומי, נחפש את המאחד ולא את המפריד, נתפלל לבורא עולם שיקום נקמת דם עבדיו השפוך ויעניק סייעתא דשמיא לשלוחי המקום ברוך הוא שנלחמים במי שבעיניהם דם יהודים הפקר- והכי חשוב נאמין באמונה שלימה בביאת המשיח בתחיית המתים ובמחיית דמעה מעל כל פנים.

*הערה: בטור הזה אין תמונות כי לצערנו רוב המראות השבוע היו קשים לצפייה.