לפי המסורה בט' חשוון ה'פ"ז (1327), לפני 688 שנים, נפטר אחד מגדולי הפרשנים של התלמוד ומהפוסקים היותר חשובים בעיצוב ההלכה היהודית. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על הרא"ש, רבינו אשר בן יחיאל.
א. רבי אשר נולד בשנת 1250 (אין תאריך מדוייק) באשכנז. ספרי ההיסטוריה מציינים כי אימו עלתה על המוקד תוך קידוש שם שמים, באחת מגזירות השמד באשכנז באמצע המאה ה-13 למניינם. אביו רבי יחיאל, היה מחסידי אשכנז מצאצאיו של רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן), חכם מפורסם במאה ה-13.
ב. מורו הראשון של הילד אשר היה אביו רבי יחיאל, לימים למד הרא"ש אצל המהר"ם מרוטנבורג, רבי מאיר בן ברוך , שהיה מגדולי הרבנים בימי הביניים ומאחרוני בעלי התוספות. משנכלא המהר"ם מרוטנבורג בבית הסוהר (1286),לקח הרא"ש על עצמו את ההנהגה הרוחנית של יהודיי וורמס. פרנסתו של הרא"ש הייתה מנתינת הלוואות בריבית לגויי הסביבה. הרא"ש הציע לשלטונות סכום עתק כדי לפדות את מורו ורבו המהר"ם. זה סרב בתוקף לפדיונו בסכומים שכאלה, תוך ציטוט ההלכה: "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן".
עוד באתר:
ג. מצב היהודים באשכנז הלך והחמיר והרא"ש חשש שגורלו יהא דומה לזה של רבו המהר"ם והוא יזרק לכלא. הרא"ש שלח את אחד מבניו לספרד, כדי למצוא מקום "מפלט". הרא"ש עוד נותר באשכנז כמה שנים בראותו חובה לעזור בשיקום הקהילות היהודיות שנפגעו בפרעות רינדפלייש. הפרעות נקראו ע"ש אציל גרמני שפיקד על צבא אחד מהנסיכים שנלחמו בכעין מלחמת אזרחים. כשזה הפסיד בקרב האשים את היהודים וגם טען כי היהודים חיללו את לחם הקודש הנוצרי. 146 קהילות יהודיות הושמדו וכ-20,000 מבני עמנו נהרגו. עכשיו תובן תרומתו של הרא"ש בשיקום הקהילות שחלק מרבניהם ומנהיגיהם נרצחו.
ד. בשנת ה' ס"ג (1303) עזב הרא"ש עם בני משפחתו את גרמניה ועבר לספרד. מעבר זה רושש את הרא"ש מכל חסכונותיו. המשפחה הטלטלה מקהילה אחת לשניה, אשר קיבלו את הרא"ש בכבוד מרובה באומרם עליו "חכמתו ויראתו האירו פניו" . לימים הגיע לעיר טולדו שם גר הרשב"א (רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת), שקיבל את הרא"ש בכבוד גדול. בהמלצת הרשב"א, הציעו ראשי קהילת טולדו לרא"ש להתיישב בקהילתם, ללמד בה תורה והלכה, להיות ראש הישיבה במקום ובעיקר להיות ראש בית הדין של טולדו. זו הייתה הצעה סנסציונית. קהילות ספרד לא נהגו למנות מנהיג רוחני מבני אשכנז. מינויו של הרא"ש מלמד על יוקרתו הרבה וההערכה לידיעת התורה שלו.
ה. הרא"ש זכה ליוקרה והכרה גם מצד הממשל המקומי שלא היסס וביקש מהרא"ש לייעץ להם בנושאים משפטיים סבוכים. כראש הישיבה בטולדו הביע דאגתו על התמעטות לומדי התלמוד. הרא"ש יצא נגד המנהג להתמקד בנושאי הלכה, בעיקר לאור שיטתו של הרי"ף (רבי יצחק בן יעקב אלפסי). המעניין שהרי"ף כתב 24 ספרי הלכה שהיו מבוססים על התלמוד. הרא"ש הנהיג בישיבה בטולדו את שיטת הלימוד שהייתה נהוגה בארצות אשכנז, בעיקר לאור בעלי התוספות. הרא"ש תבע בתוקף מדייני ספרד לא לפסוק הלכה שאינה מבוססת על הגמרא ולא להסתפק רק בכתבי הרמב"ם. החובה לציין כאן שלימים רבי יוסף קארו שכתב את ה"שולחן ערוך", הסתמך על פסקי הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש.
ו. אלה המתמידים בלימוד הגמרא, מכירים את את אשר כתב הרא"ש כפירושיו והגהותיו לסוגיות השונות. על פירושיו החשובים האלה נכתבו הגהות (רובן אינן מודפסות בגמרות היו"ל כיום) כדוגמת הגהות אשרי. אני מציין הגהות אלה שנכתבו על פסקי ההלכה של הרא"ש, בגלל שהייתה להן השפעה על פסקי הלכות בדורות שאחריהן . הגהות אשרי הינן חיבור הלכתי של ראשוני אשכנז כגון הראבי"ה, בעלי התוספות, רבי יצחק מווינה (בעל האור הזרוע). ציינתי את בעלי התוספות בגלל הקשר של הרא"ש לבעלי התוספות שקדמו לו.
ז. הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד בהתבססו על כתבי בעלי התוספות שקדמו לו (כדוגמת: הר"י הזקן ורבי שמשון משאנץ). האם הרא"ש ערך כתבי התוספות שקדמו לו? על כך חלוקים החוקרים. יש אפילו שהחמירו מאד עם הרא"ש במחקריהם בטענה שהטקסטים שכתב אינם מקוריים (כך טען פרופסור אפרים אורבך). יש שהקלו עם הרא"ש וטענתם כי הוא עיבד ע"י השמטה או שינויי נוסח של טקסטים שהונחו על שולחנו . בכך נהג כבעלי תוספות אחרים (כך סבר הרב אברהם שושנה במחקרו על הרא"ש למסכת פסחים).
ח. רבים היו פונים אל הרא"ש בשאלות הלכתיות והוא היה עונה להם בפירוט ובסבר פוקח עיניים. תשובותיו לשאלות הלכתיות אלה, קובצו בספר "שאלות ותשובות הרא"ש". עריכת פירסום זה ידועה בייחודה. התשובות השונות נערכו בקבצים פנימיים הידועים בכינוים "כלל". מיון זה נעשה לפי נושאים ובכל "כלל" קובצו תשובות הרא"ש בנושא ספציפי, גם אם השאלות נשאלו בתקופות שונות.
ט. הרא"ש גם כתב פירושיו לתורה. דברים אלה לוקטו והוצאו לאור תחת הכותרת "הדר זקנים". בספר נוספו גם פירושים של בעלי התוספות על התורה ודבריהם, או מחלוקתם, עם פירושו של רש"י. כתב אחר ששוייך לרא"ש נקרא: "אורחות חיים" חיבורו בענייני יראת שמים ומוסר. במאה ה18 הופיע פירסום בשם "בשמים רא"ש" עם דעות שאינן מתיישבות עם דעותיו. הסברה היא כי זה כתב מזוייף כולו או רובו.
י. הרא"ש היה ידוע ומפורסם כמי שנלחם בעוז על דעותיו ופסיקותיו ההלכתיות. לא פעם יצא כנגד פסיקות רבנים בחריפות לשון. על רב אחד שפסק לאסור שימוש בעירוב חצרות (כמקובל בקהילות ישראל) כתב: כי לפי פסיקת אותו רב אם היהודים יטלטלו הם יחללו שבת. הרא"ש דרש לנדות אותו "משוגע" ויש לדונו בדין זקן ממרה. הרא"ש גם היה חלוק בפסיקות רבנים שהסתמכו על הרמב"ם ללא שהייתה להם בקיעות בתלמוד. כמו דעת הרשב"א אסר הרא"ש על צעירים מתחת לגיל 25 ללמוד פילוסופיה וחוכמות שקשה להתמודד עימן בלי שמילאו כרסם בגמרא. למרות תקיפותו ידע גם להצטער ולפייס. לאחד מברי הפלוגתא עימו כתב "מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (מחפש) וחוטט (מחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עלי מאד, אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת ואין אדם רשאי להחניף בה".
