אחת הבעיות הגדולות של הישראלים שלצערנו אינם מודים בכך היא שהם תלויים. ולא במשמעות בה אוהבים מצביאים דגולים להשתמש באוזני חייליהם ולהזהירם: "אם לא תהיו תלויים אחד בשני- תהיו תלויים אחד ליד השני" (משפט שהלחיץ הרבה מאד סוציומטים לאורך הדורות), אלא במובן של תלות האדם הישראלי במערכות גדולות ומרובות חלקים, כשאין זה משנה כלל אם מדובר במערכות טכנולוגיות או אנושיות והצורך שלו לדעת שהן פועלות בכל מצב, עונה, וזמן. ומתי הכי קל לגלות כמה אנחנו תלויים? ברור, כשהמערכות האלה כושלות.
הדבר שמשעשע בכל שנה מחדש זו העובדה שמאז הכשל הראשון במערכות שפגע בסביבת החיים האידיאלית ואפשר בזהירות לשייך אותו לחטא אדם הראשון וגירושו מגן עדן בשל אכילת יתר לטובת תכנית הרזיה על בסיס יזע=אוכל- בני משפחתו המורחבת מאד של אותו אדם נראים מופתעים בכל פעם מחדש כשמשהו במערכות הגדולות והמתוחכמות שבנו סביבם לא מתפקד כמו שצריך. וכמה חבל שזה כשזה קורה בדיוק כשצריך את המשהו הזה הכי הרבה. וכל הזמן.
עוד באתר:
וזה מדהים לראות פעם אחר פעם איך השאיפה הבלתי פוסקת של האדם להתפתח מבחינה טכנולוגית ולהשאיר מאחור לתמיד את אבות-אבותיו שנדדו 40 שנה במדבר אבל ברגע שהמציאות החדשה הופכת לישנה- הישראלי הממוצע מאבד את השלווה המאפיינת אותו בדרך כלל, במיוחד כשמדברים על פוליטיקה או על תקציב הביטחון על חשבון כל דבר אחר- ומרגיש כאילו החזרה לעבר היא פשע שאין עליו מחילה.
התלות המוחלטת שלנו בדברים הכל-כך בסיסיים שמקיפים אותנו כל זמן שהם מתפקדים- גורמת לעיתים לעיוותים קלים של המציאות עד שבעיתות משבר המפגש איתה הופך להיות חוויה טראומתית בהרבה מהעובדה שאין לנו מחשב כדי לצעוק על זה מקצה העולם סוף קצה הפיד ברשת החברתית.
אולי במקום להסתבך בכעסים על חוטים שנופלים בסערות המתרגשות ובאות לעולם- ננצל את הזמן הכפוי והמעצבן שניתן לנו להתנתק מהמציאות לטובת סיעור מוחין: איך הפכנו מחברה מאוחדת ויצירתית לחברה שסועה, תחרותית, וחסרת סובלנות? איך הנחנו לחפצים נטולי נשמה להשתלט על חיינו באופן שנדמה שאי אפשר בלעדיהם? איך במקום להתמקד בבעיה ולפתור אותה – אנחנו מתמקדים בחיפוש אשמים? ולמה אחרי כל כך הרבה שאלות שמתחילות באיך לעשות משהו – הדבר הכי טוב שנותני התשובות יכולים לחשוב עליו- זה עוד ועדת חקירה עם מסקנות מסכנות?
כנראה שכמו במחאות שראינו פה במדינה בשנים האחרונות העם היהודי הצטיין עוד מתקופת המדבר שקדמה להמצאת החשמל הצינורות ויו-טיוב שהפך למעין מדד אנושי על כמות העניין שיש בנושא או אדם שלא עושה הרבה חוץ מרעש- במחאות המבוססות בעיקר על הצורך לצעוק ולהביא כמה שיותר אנשים לרחובה של עיר למרות שלכל אותם אנשים אין באמת תשובות מה צריך לעשות כדי לא להיות כל-כך תלויים.
אולי מה שאנחנו באמת צריכים זה להבין שיש לעולם הזה מנהל אחד- ואם נבקש ממנו משהו באמת ובכוונה- לא נצטרך לשבת בחושך אפילו שעה אחת. האם אני מאמין שאי פעם תוקם פה ועדה שתגיע למסקנה הזאת? תלוי.
