הפחד הגדול של אנשים עם מודעות גדולה לחשיבות התוכן ולא רק לאריזה- זו תחושת הריקנות. בזמנים שבהם נדמה שמה שחשוב לכל אדם זה לייצר כותרת- ואפילו לא משנה אם היא חיובית או שלילית, נכונה או שקרית- אפשר בהחלט להניח שהאדם הממוצע והשגרתי למדי שאינו עושה את זה עלול להרגיש יום אחד שחייו ריקים מתוכן ומשעממים להפליא, ולכן יש לו צורך להמציא לעצמו חיים אחרים.
האנשים האלה הם בדרך כלל אלה שלא יודעים כמה ריק עוד נשאר להם למלא.
בגלל אותו פחד משתק של אנשים מריקנות- התמלאה הארץ בהרבה יצרני רעש וצלצולים שיכולים בהחלט להתפרש כרוב מהומה על לא מאומה- וכל אדם דעתן שמשעמם לו לשבת בבית ולכתוב- מציע את עצמו כפרשן מומחה שיודע לדבר יפה מאד על כל מה שלא בסדר בחברה הישראלית- אבל למעשה עולה מדי יום על יצועו בהרגשה שהוא האדם הבודד ביותר עלי אדמות ושלאף אחד לא באמת אכפת ממה שיש לו להגיד בנושא התורן שעליו הוא צועק את מה שצועק על במות בלי מיקרופון או כותב בכל מקום שמאפשר לו להוציא כותרת מוציאת עיניים באותיות קידוש-לבנה במילואה לפחות פעם אחת בחודש.
עוד באתר:
הצרה הגדולה היא שכאשר מונעים מפחד- או לפעמים בזמנים שהפחד כל-כך מוחשי שאין צורך להתאמץ יותר מדי כדי לפרסם אותו- התוכן של הדברים פחות חשוב ומה שמשנה לציבור זה בעיקר האריזה החיצונית וההבטחות שעטופות במילים גבוהות ויפות- עד שקשה להבחין בכך שהמציאות המדומה למעשה לא השתנה בכלל- וכל מה שקיבל הציבור זו אשליה ריקה מתוכן שהבעיות נפתרו או יותר נכון הטיפול בהן נדחה למועד לא ידוע- אבל ידוע במקום כלשהו בראש היהודי שהמועד הזה יגיע… ואז לא בטוח שתהיה סיבה לשמוח.
אחת הבעיות העיקריות של עם ישראל בעידן המודרני היא הנטייה להתמקד בטפל ולהזניח את העיקר (ובמקרה של מצב החקלאות בארץ גם את האיכר), ולהעדיף את המוצר הגדול והצעקני על פני הדבר הפשוט והנצרך שבדרך כלל נחבא אל הכלים.
דווקא בימים שבהם חולמים על ריסוס בגז פלפל כל פרשן לענייני שיטות שקשוקה שמתווה דרך חלופית למתווה הגז הטבעי, כשהמציאות מכריחה אנשים להתכנס בביתם ולשנות את דרכם ואת מפות הטיולים עד שוך גלי הביטחון הסוערים מזעפם, וכשנדמה שאין יותר מקום בראש לעוד בדל מידע על מה שיקרה פה רגע אחרי החג התורן- אפשר לזכור שהבחירה החופשית של כל אדם היא להחליט במה הוא ממלא את נשמתו ומוחו- ולנסות לפענח איך החברה שלנו יכולה להבין שאם דבר מסוים שצריך להיות עבורנו כל-כך פשוט וחשוב נתפס כדבר ריק- אז זה כנראה הריק הוא מכם-כלומר מאיתנו- וזה הזמן להתחיל למלא את המצברים הרוחניים מחדש, להביט קדימה בקצת יותר תקווה, ולהיזכר במה שספרו ההורים שפעם היה פה שמח. אולי כשהיה קצת יותר אמונה, הרבה יותר תורה וגם לא מעט אורה גם בלי הבעיות סוחטות האנרגיה והדמעות של חברת החשמל. רק שלא ניפול לבור ריק. ויש מלא.
