המסע לאוקראינה: היום השני • 9 שעות ו-26 דקות בדרך לאומן

באמת שקשה להשתיק 12 עיתונאים ואנשי תקשורת. תמיד יש להם מה לומר, וכמובן שכל אחד חייב להביא את עצמו בכל סיטואציה. אבל באותו לילה, כולם שתקו, כן, ממש כולם.

המסע לאוקראינה: היום הראשון • הירושלמי שדואג שיהיה ל'בעל התניא' מניין

למעלה מתשע שעות ארכה הדרך בין האדיטש לאומן. שעתיים מתוכן הוקדשו לתיקון תקלה בלחץ האוויר באחד מגלגלי האוטובוס. הנהג האוקראיני התגלה במלוא תפארתו, ללא הכנות מיותרות, הוא נשכב על הכביש הקפוא, כשגופו הענק נדחף אל מתחת אוטובוס הVIP שהיה צמוד אלינו בכל ימי המסע.

לאחר שהתקלה תוקנה, וההומור השחור של עמיתיי נדם אף הוא, השקט הגיע, והוא היה חרישי מתמיד. גם אחרון הנוסעים נרדם.

מבעד לחלונות המזיעות מהכְּפוֹר, נראה רק לבן וחושך. מידי פעם מבצבץ לו שלט בשפה המקומית המכריז על עוד עיירה אוקראינית, ללא חשמל סדיר וללא מים בברזים, כן ככה זה באוקראינה של 2016.

הפעלתי את תוכנת הניווט הישראלית. 'נשארו עוד שלוש שעות עד לאומן', אני מלמל חרישית, ולרגע היה נדמה שהקריינית האוקראינית של 'וויז' לא מתרגשת במיוחד מהדרך הארוכה. טוב היא רגילה לכבישים מלאי הקרח, ולמרחקים האדירים בין העיירות האוקראיניות.

אבל בסוף זה בא, כאילו משום מקום: Умань זעקו האותיות הקיריליות. כאן נטמן רבי נחמן בן פייגא, האיש שנרדף עוד בחייו, אך תורתו הפכה לפופולרית בעולם היהודי כולו.

היה זה רגע מוזר. כאילו ישיני האוטובוס חשו בשנתם כי הם הגיעו ליעד הנכסף, ובאופן תמוה הם התקלפו בזה אחר זה מתרדמתם.

גם 'הליטאי' שמבין נוסעי מסע העיתונאים התעורר, ובלי משים הוא החל להתפלסף בסוגיה כבדת המשקל של 'מהי ברסלב'.

"שים לב", הוא לוחש לי בטון רציני, "למרות שחסידות ברסלב התפתחה באופן בלתי פרופורציונאלי, עדיין היא לא מקובלת, כאילו רבי נחמן יצק לעולם חומר ייחודי שהוא הכי פופולארי מצד אחד, אבל באיזשהו מקום הוא תמיד יירדף ויהיה הלא מקובל".

שלט ענק בעברית קטע את בן שיחי בעיצומה של ההתפלספות, 'פיצה ברסלב' – זעקו המילים כאילו היה זה במרכז רחוב 'מלכי ישראל' בירושלים ולא בעומק המחוז הצ'רקאסי במרכז אוקראינה.

"9 שעות ו-26 דקות", אני מסכם ליושבי האוטובוס את הלילה הארוך שעבר עלינו בנסיעה מקברו של הבעל התניא מחב"ד בהאדיטש לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן, "כן, חב"ד וברסלב, שתי דרכים שונות בתכלית, אך עם המון מהמשותף, גם הם מתחברות, אחרי 9 שעות של נסיעה", עונה לי ידידי 'הליטאי' שנזכר שהוא בעיצומה של התפלספות עמוקה.

האוטובוס עצר, זהו הגענו לרבינו. השעון מורה על השעה 5 לפנות בוקר, והמדרכה הקפואה מחליקה. בית הארחה מפואר הוכן לנו, פירות אקזוטיים המתינו על השולחן, ומבעד לחלון מבצבץ השער העגול 'שער משה יצחק', בכניסה לציונו של רבי נחמן. מחר נתפלל שם תפילת שחרית.

• • •

ממש כשהגענו בבוקר לכיכר פושקינה המפורסמת, עצר אותנו ר' אמיר גוטמן, חסיד ברסלב שהצטרף אלינו למסע, "אתם חייבים לבוא לראות את ה'חיידר', בטוח תוכלו לעשות עליו כתבה", אמר לנו גוטמן שהצליח לגרור אותנו אל בניין מרשים מול ה'קלויז המפורסם'.

הילדים בתלמוד תורה 'כתר תורה' היו בדיוק בהפסקת הבוקר, הוריהם – חסידי ברסלב השתקעו באומן ולא הרחק מכאן נמצא גם בית הספר לבנות.

הרב פרץ קראהן ליטאי לשעבר, הוא הרוח החיה במקום, "רגע, אתה מ'קול חי'?, תמסור ד"ש ליהודה שוקרון, הוא בן אדם מתוק", אומר לי קראהן, "כמה משפחות מתגוררות כאן באומן באופן קבוע?", אני שואל אותו – תוך כדי ששני ילדים עטורי פאות משחקים להם במזחלת שלג בחצר התלמוד התורה, "40 משפחות מתגוררות כאן, הוריהם עובדים כאן למחייתם, וכאן הילדים לומדים. באו תכנסו פנימה".

על הקירות היו מרוחים פוסטרים של 'מצווה גדולה להיות בשמחה', וילקוט עם כיתוב באוקראינית היה זרוק באחת הפינות, כשמתוכו מבצבץ סנדוויץ' שהכינה אמא לבנה הקטן.

ילד קטן טהור עיניים משך מיד את תשומת ליבנו. הוא ישב עם קסקט לראשו, ואצבעותיו שיחקו בנייר בלתי מזוהה. "רגע", אומר לנו המלמד ומסמן לנו להמתין עם הלחיצה על ה'פליי' במצלמה. הוא דחף לידיו של הילד הטהור את דף הא' ב' שהיה מונח על השולחן הסמוך, "נו, עכשיו תצלמו", אומר לנו המלמד המסור שדאג שהתמונה תהיה מושלמת, "אין צורך, הילד טהור גם ללא הא' ב'", השבתי לו.

בכיתה אחרת, שני ילדים שירטטו משהו על הלוח, ובמסדרון מתלה ארוך עם מעילי הילדים. 'כנראה הזאטוטים הקטנים כבר התרגלו לקור המקפיא', חשבתי לעצמי. בתוך כדי הרהורי – נזכרתי שאני עטוף ב8 שכבות וזאת בכדי להתמודד עם הקור המקפיא של מינוס 13 מעלות. קור שספק אם האסטרונום השוודי אנדרס צלזיוס שיצר את סולם הטמפרטורות – חווה כזה בחייו.

בדרך מ'כתר תורה' לציון, אוקראינית זקנה מפצירה בנו לקנות 'קוטשמע', על הגדר היא תלתה שאריות פרווה בצורת פגרי חיות משונות, כאילו שתצוגה מרשימה שכזו תשכנע אותנו לרכוש את מרכולתה ולהביאה אל ביתנו.

אבל אז ברגע אחד הכל נשכח. הקור, השלג ופרוות החיות המשונות. ממש כעת רגלי עומדות לראשונה על מפתן פתח ציונו של רבי נחמן מברסלב. כאן במקום הזה, רבבות של יהודים שפכו את צקון לחשם, ודי בכך שהמקום מצליח לחמם את אחרון הקפואים האנושיים.

בפנים, אני רואה את הרב ישראל גליס, חברינו למסע, עסוק בשיחה עם מקומי חסיד ברסלב, הוא כבר היה אחרי תפילת שחרית. טוב הוא רגיל לקום בנץ החמה ולהתפלל בכל בוקר על יד שריד בית מקדשינו.

המצבה שעל הציון מתגלה לעיני במלואה תפארתה, "אל תפספס חלילה – לומר את התיקון הכללי", זורק לעברי מאן דהו, "אחרי שחרית", אני משיב לו.

כשעה וחצי לאחר מכן, היינו כבר בסמוך לאוטובוס, בדרך ליעד הבא שלנו במסע המיוחד שארגנה UP מבית 'אל על'. החילוני שבחבורה, מנהל השיווק של UP גיא רכניץ בדיוק חזר מהמקווה העשירי שלו מתחילת המסע. אין ספק, חבורת חובשי הכיפות שהקיפה אותו בימים אלו – הבעירה בו איזה ניצוץ פנימי ועמוק.

כמה גויים מקומיים שלמדו את תורת השנור, ניצלו את הדקות האחרונות שלנו במקום והחלו לקבץ מאתנו את שאריות הגריבנות האוקראיניות שנותרו בכיסנו. "נו, הרי כתוב ש'מפרנסים עניי נוכרים עם עניי ישראל – מפני דרכי שלום'" – אומר לי אחד מחבריי המלומדים ומגיש לאחד הקבצנים ערימה מהכסף המקומי, "אולי בכלל סבא שלו היה יהודי", הוא מוסיף בכדי להצדיק את מעשיו.

• • •

כשהגענו בהמשך היום לעיירת ברסלב במטרה לפקוד את ציונו של רבי נתן שטרנהרץ – תלמידו המובהק של רבי נחמן, הכל כבר היה חשוך. כאן לא הייתה המולה ושלטי ענק על 'הסעות', 'פיצה' ועל 'סים זול', כאן הכל נשאר כפי שהיה לפני 200 שנים.

הדרך אל הציון, מפותלת. ובעת הזו הנסיעה בשבילים הקפואים יכולה להיות מסוכנת. אבל לא פה נרים את הידיים. כי אם מכאן יצאה הקריאה ש'אין ייאוש בעולם כלל' מי אנחנו שנפר אותה.

אחרי נסיעה של כמה דקות ברכבם של המקומיים, במרכזו של עמק מושלג, עומד לו בית הקברות היהודי והאהל שעל ציונו של גדול תלמידי רבי נחמן. לאחר טיפוס של למעלה מ-100 מדרגות ברזל מחליקות – אנחנו מגיעים אל הציון ששופץ על ידי ר' ישראל מאיר גבאי, המלאך שדאג להביא לכאן שומר, מצלמות אבטחה ומים, ואפילו תה מהביל.

בפנים, בתוך האוהל המואר – ההיסטוריה האילמת חוזרת. על המצבה הגדולה נכתב באותיות מקומטות: "רבנו נתן בר הרב נפתלי הרצ ברסלב זצ"ל". כאן טמון האיש שכתב את רוב תורת ברסלב, ושרבו הקדוש אמר עליו עוד בטרם נולד, "צופה אני נשמה חדשה באוקראינה, נשמה זכה וטהורה שלא הייתה מעודה בזה העולם השפל".

לא הרחק מכאן, על שפת נהר הבוג שכעת קפא ועמד מלכת, עמד התלמיד הנאמן רבי נתן וזעק: "בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי". גם אנחנו הצטרפנו אליו בשירה אדירה.