פסק דין ארוך שנתן שופט בית משפט השלום בתל אביב בתביעה של השרות לנכויות התפתחויות הפך לדיון מרתק באשר לשימוש במילה "מפגר". השופט ניצל דיון שעסק בתביעה של בעל פיגור שכלי בכדי להעיר: השימוש במילה הפך לכינוי גנאי, ואין ראוי להשתמש בו לתיאור לקות גופנית או נפשית.
"בזהירות הראויה והמתבקשת", כותב השופט עודד מאור, "לו בית המשפט היה קורא למונחים הטבועים בחוק כמונחים מפגרים, וזאת בהקשר של חוסר התאמת סגנונם למציאות בת זמננו, יכול והייתה קמה סערה וזעקה כיצד זה השתמש בית המשפט בביטוי לא זהיר ולא ראוי זה – והכל, אך ביחס למונחים שבחוק".
"והנה, החוק עושה שימוש בביטוי מפגר להגדיר אדם, בשר ודם, בעל התפתחות חסרה או לקויה, ואין פוצה פה והכל מחרישים; דממה; "וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף, וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף" (ישעיהו י, יד)".
עוד באתר:
"כבר לפני כעשרים שנים קבע המחוקק שיש להגן על כבודו של אדם עם מוגבלות, ואף עיגן את זכותו זו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים , תוך שהצהיר שזכויות אלו ומחויבות החברה אליהן, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם, ועל עקרון כבוד הבריות, ונתן לה תוקף חוקי בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998, אולם התאמה של המונח מפגר בחוק, נשתכחה מלב".
השופט מפנה קריאה לשינוי השימוש במילה, ומסיים: "התאמה לשונית זו אינה מתבקשת אך בשל התאמתה לזמננו וימינו אנו, אלא בשל מחויבותנו הן כפרטים והן כחברה כלפי כבודו של אדם, באשר הוא, ושעקרונות היסוד הנזכרים לעיל, יקבלו ביטוי ראוי ולא יישארו מן השפה ואל החוץ".
האם בקרוב חרפת המילה "מפגר" תוסר מבעלי מוגבלויות ותישאר נחלת אנשים המבקשים לפרוק את זעמם על זולתם ואינם בקיאים בהלכות שמירת הלשון? – ימים יגידו.
