פרשת השבוע 'תצווה' היא השנייה מתוך סדרה של 5 פרשות שעוסקות בבניית המשכן. בפרשה הקודמת הקב"ה פרט את תוכנית בניית המשכן, וכן הכלים שבתוכו, בהם: המזבח, המנורה וארון הברית.
בפרשה שלנו תחילה מצווה משה לגייס שמן לטובת הדלקת המנורה, ולאחר מכן לקדש את אהרן ובניו, שמכאן ולהבא יכהנו כמשרתים בקודש, ועליהם תוטל העבודה במשכן ובמקדש. "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי… ". בהמשך נקרא בפרשה בפירוט רב על בגדי הכוהנים- המדים אותם לבשו במשכן ובמקדש.
לכאורה, מכיוון שכל העבודה במשכן סובבת סביב הכוהנים, מדוע נדרש משה לבחור ולקדש את הכוהנים, רק לאחר שסיים את הקמת המשכן, ולא שיתף אותם גם בבניית המשכן וכליו?
עוד באתר:
מוסבר בחסידות שבניית המשכן לא היתה רק אירוע חד פעמי, אלא פעולה נצחית. על המשכן כתוב "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" ומסבירים שבאמצעות עשיית המקדש, ה' לא שוכן רק בתוכו, אלא "בתוכם" בתוך כל מי ששותף בבניית משכן לה'. כל יהודי מצֻווה להפוך את עצמו וסביבתו למקום קדוש שבו הקב"ה יוכל "לגור".
כמו במשכן במדבר, משה שבכל דור לוקח ומקדש אותנו לכהן ולשרת בקודש במשכן הפרטי שלנו. עלול אדם לשאול את עצמו: "מהיכן יהיו לי הכוחות להאיר את הסביבה שלי, ולהפוך אותה למקום טהור יותר, בה בשעה שלי עצמי יש עוד לא מעט חסרונות..". תמיהה זו יכולה היתה להיות גם לכוהנים עצמם במשכן.
כדי לענות על זה, מסיים משה קודם את כל מלאכת המשכן, ורק אז מגייס את הכוהנים. בכך רומז משה שהאדם לא נדרש ליצור יש מאין. הבסיס להשארת השכינה סביבו כבר קיים, ועליו מוטל רק לגלות את זה, וניתנים לו לשם כך הכוחות מלמעלה באמצעות משה רבינו שבכל דור.
שבת שלום!
הדלקת נרות בירושלים 16:53 בחיפה 16:58 ובת"א 17:08 צאת השבת 18:09
