אדר תש"ח: שלושה מכתבים מהעיר העתיקה הנצורה, חודש לפני צאת הבריטים וחודשיים לפני נפילתה לידי ירדן, שנחשפו לאחרונה, מספרים את המצב העגום בעיר. אחד מהם הוא מאחרוני מכתביו של רב הכותל שהתעקש לשוב אל העיר הנצורה ונהרג חודשיים לאחר חתימתו על מכתב זה.
שלושה מכתבים שנכתבו בחודש אדר של שנת תש”ח (1948), לפני 68 שנה, על ידי נצורי הרובע היהודי בירושלים ונחשפו לאחרונה בבית המכירות הפומביות ‘קדם’ בירושלים, חושפים טפח נוסף מהמצב הקשה בעיר הנצורה, הוויכוחים הפנימיים ולשמירת אורח החיים היהודי גם בתוך התופת. על אחד מהם חתום הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, הרב הראשון והאגדי של הכותל, חודשיים לפני שנפל בהפגזות על העיר העתיקה.
במכתב – עליו חתומים גם הרבנים ישראל זאב מינצברג, רב הקהילה האשכנזית ברובע היהודי, שלום אזולאי, דיין קהילת המערביים, ובן ציון חזן, מייסד ישיבת ‘פורת יוסף’ – משגרים הארבעה אות מצוקה אל הרב הראשי לישראל דאז, יצחק הרצוג, “רַחַמוּ על אנשים, נשים וטף ואחזו באמצעים דרסטיים במקומות הדרושים, למען לא נִסַפֵּה, ח”ו".
עוד באתר:
הארבעה מתארים את המצב הקשה בעיר העתיקה לאחר הפגזות של חיילים בריטיים. “תושבי העיר העתיקה נמצאים בסכנת נפשות ממש, בלילות האחרונים הפציצו החיילים הבריטים את הרובע היהודי, פגעו גם בקדושת בתי הכנסת” הם כותבים ומוסיפים כי “בליל החמישי שעבר וליל מוצש”ק, זה היו לנו לילי בלהות, חשבנו כי אנו כולנו נספים ח"ו, הודות לחסדי השי”ת, לא קרו אסונות בנפש… ההפצצות האיומות שהטילו עלינו החיילים הבריטים, בלי כל סיבה ועילה ממשית. הבוקר קמנו כולנו מתוך הסכם מוחלט לעזוב את הרכוש ולהציל את החיים, לברוח מתוך העיר העתיקה, מתוך חיי בלהות. אולם אחרי שהתאוששנו קצת קראנו לעזרה את תושבי העיר לטכס עצה והחלטנו לפנות אל מעלת כבודו בשידור האמור לעיל”.
הרב אורנשטיין, שמונה לתפקיד הרב הראשון של הכותל בשנת 1930, התעקש לשוב אל העיר העתיקה כאשר החל המצור אף שהיה מצוי אז בעיר החדשה. באמצעות מאמצים מיוחדים של יצחק בן צבי והרב הרצוג הוא הוכנס אל העיר. כשנשאל מדוע מסכן עצמו השיב כי “אם נגזר על מאן דהוא לעלות קורבן על קדושת ירושלים העתיקה ומקומותיה הקדושים, הרי אני מחויב בכך יותר מכל אדם אחר”. הרב נהרג יחד עם אשתו, הרבנית מושקה ליבא, בהפגזה בי”ד אייר, כחודש לאחר שחתם על המכתב הנ"ל, ונקבר בקבר אחים שהוא עצמו אישר להקים בתחומי העיר העתיקה.
לצד מכתב זה, באוסף מכתב נוסף, שנכתב למחרת המכתב הקודם ע”י רב הקהילה האשכנזית, הרב מינצברג, אף הוא ממוען אל הרב הראשי הרצוג. במכתב זה מתאר הרב מינצברג פעם נוספת את המצב הקשה ברובע. "הנני להודיעו שאחרי יום א’ פרשת שמיני החולף (כשבוע לפני כתיבת מכתב זה), יום המר לתושבי עי"ק ת"ו, שוב השתוללו החיילים לירות בתושבים. בחצרות ובבתים בליל שישי קודם חצות ותמול במוצש"ק אחר חצות כמה שעות בלי הרף בפגזים ובמרגמות והחריבו כמה בתים”.
הפעם מבקש רב הקהילה מהרב הראשי שיתערב בכדי להשכין שלום בין נשיא ועד היישוב היהודי בעיר העתיקה, מרדכי וינגרטן, לבין ‘ההגנה’. הרקע לכתיבת הדברים הוא מתיחות בין וינגרטן לבין ‘ההגנה’ בעקבות השתלטותה על חלוקת המזון מטעם הסוכנות היהודית ליהודי העיר העתיקה, אחריות שהייתה בתחומו של וינגרטן עד אז, וויכוחים נוספים על דרכי פעולה בעיר הנצורה. המתיחות הגיעה לשיא כחודש לפני כתיבת המכתב שלפנינו כאשר נעצר מפקד ההגנה בעיר העתיקה, אברהם הלפרין, מהלך שוינגרטן היה אחראי לו, לפי כמה דעות.
"עוד דבר הנני להעירו שישפיע… על העומדים בראש ממשלנו שייתנו צו לחברי הגנה שישתפו פעולה עם הר"מ וויינגרטין שהוא מאז יש לו היכירות ומהלך עם הממשלה לטובת עיר העתיקה, והשיתוף פעולה יביא תועלת מרובה להגנת עיר העתיקה ולהקל סבל התושבים" כותב הרב מינצברג לרב הרצוג.
מכתב נוסף באוסף נשלח ארבעה ימים מאוחר יותר אל המועצה הדתית בירושלים על ידי נציג קבוצה של 25 צעירים בית”ריים שהקימו, לצד ההגנה, פלוגה משל עצמם. לדברי כותבו, הפלוגה מורכבת מ”צעירים-לאומיים”, עולים ממדינות שונות, ביניהן: פולין, ליטא, רומניה, בולגריה וחרבין (באותה העת תחת שליטת ברית המועצות, ובהמשך וכיום חלק מסין). הקבוצה מבקשת סיוע לקראת חג הפסח הקרב ובא. “נאלצים אנו לפנות אליכם בבקשה, שעל חשיבותה אין להרבות דברים. הנה חג הפסח ממשמש ובא, ואין זה בגדר יכלתנו הכספית לספק את כל הדרישות הדתיות-לאומיות של הלכות החג הזה, כגון מצה ושמוש בכלי מטבח מיוחדים”.
כחודש לאחר כתיבת שלושת המכתבים, ב-13 במאי, עזבו החיילים הבריטים את העיר העתיקה. שלושה ימים אחר כך החלה מתקפת הנגד של הערבים לכיבוש העמדות של ההגנה בעיר. ארבעה ימים אחר כך נכנסו הכוחות הירדנים. שבועיים לאחר יציאת הבריטים, ב-28 מאי, נכנעה העיר העתיקה ונכבשה על ידי כוחות ירדן.
