ילדים, הורים, תתחפשו לרב עובדיה, וכמה שיותר

נתי היה המרדן הכיתתי מאז שהוא זוכר את עצמו. על כל "לא" של המורה היו לו עשרה "כנים". כזה הוא נתי שלנו.

איכשהו, הצליח נתי להחזיק מעמד בת"ת תהילת עוללים (ש. בדוי) ולהגיע לכיתה ו'. והנה הגיע היום השמח ביותר לילדי ישראל 'פורים'. ההתרגשות בין כתלי הת"ת הייתה עצומה. המנהל הכריז על קיומה של תחרות תחפושות מיוחדת והבטיח כי התלמיד בעל התחפושת המקורית ביותר יזכה במשלוח מנות מיוחד בשווי שלוש מאות ₪ אותו יוכל להעניק בחזרה לאחד הרבנים. איזה שיבחר!

המנהל החזיק בידו את רשימת המשתתפים בתחרות וקרא לכל אחד בשמו, לפי סדר אותיות האלפבית . בזה אחר זה עלו התלמידים אל הבמה המרכזית והעניקו כמה מילות הסבר על התחפושת אותה לבשו. ואז הגיע תורו של נתי. כולם ידעו שנתי ילד מוזר, פרובוקטור, הוא חייב להופיע עם תחפושת שתרעיד את אמות הסיפים של המערכת. כי כזה הוא נתי, מרדן!

כל החברים התגודדו על בהונות רגליהם ע"מ לראות במה יפתיע נתי השנה. בשנה שעברה התחפש נתי לתיק ההחרמות של הרב'ה כאשר בתוכו נראים ילדיו הביולוגים של הרב'ה משתעשעים בחפצים המוחרמים מידי יום.. ולפני שנתיים העז להתחפש לעיפרון שבור אשר נכתב עליו באותיות רצוצות הטקסט הבא: "גם אני מנפגעי עופרת יצוקה – די לעונשי הכתיבה!".

סערה • ת"ת בבני ברק לתלמידיו: "אסור להתחפש לרב עובדיה יוסף"

נתי החל מתקרב לבמה בצעדים שקולים ומדודים, בכובד ראש של ממש. על גופו עטה גלימה מזרחית מפוארת רקומה בחוטים יקרים. על ראשו חבש מצנפת רכה בעלת פס זהב מפואר. את פניו עיטר זקן הדור באורך בינוני , משקפיים נחו על חוטמו ומסביבו התאספה קבוצת חברים ששימשו מעין שומרי ראש המשגיחים שאף אחד לא יעז להתקרב אל הדמות ההדורה באופן לא מתואם.. המנהל הביט בנתי המום! איך החצוף הזה מעז? הלוא אמרתי במפורש שאני לא מסכים את התחפושת הזו! חצוף הילד הזה. הוא מקרר את כל האמבטיה!!! ועוד לפני שהספיק המנהל להתעשת ולהגיב, חטף נתי את המיקרופון והחל מפזר דברי ברכה לקהל הרחב כשהוא מקפיד לדבר בעגה מזרחית כבידה הכוללת חי"ת ועי"ן ואפילו סדי"ק.

זה כבר היה מעל ומעבר!

המנהל חצה את הבמה והתקדם לעבר נתי בצעדים נמרצים, חטף את המיקרופון מידיו ושאל אותו בזעם "איך העזת להתחפש ככה?" נתי נרעד מעט וענה "כן, גם אמא אמרה שבטח המנהל לא יאהב את הרעיון.." ואיך זה שבכל זאת העזת?" נתי השתהה מעט ואמר "לא יודע, זו דמות כ"כ מעניינת ומפורסמת.." המנהל החל להזיע זיעה קרה ופניו אדמו. הוא הגניב מבטים חפוזים לעבר תלמידיו הרבים שגדשו את חצר הת"ת ונעשה עצבני עוד יותר. "עכשיו אני רוצה שתעמוד לפני כולם ותכריז בקול רם לְמה התחפשת למרות האיסור הגורף אצלנו בת"ת, אבל ממש בקול רם. אולי הבושה הזו תגרום לך לחשוב פעמיים בעתיד." נתי עצם את עיניו, שאף אוויר מלוא ריאותיו ואמר לתוך המיקרופון: "התחפשתי לנסראללה!"

המנהל נראה מבולבל לרגע ואז לפתע נראה היה כי אבן נגולה מעל ליבו. הזיעה הקרה שעטפה את פניו נעלמה באחת ופניו האדומות שבו לגוון הטבעי. הוא נשם לרווחה, חייך ואמר בשמחה "אתה ילד כ"כ מקורי נתי. במחשבה שנייה, יש בתחפושת הזו המון מקוריות והומור הרשה לי להכריז כי אתה הזוכה שלנו השנה!"

סיפור עצוב. עצוב מאוד!

אבל הסיפור הזה הוא הסיפור של כולנו. זהו סיפור על דור המעריך את עצמו ואת רבותיו רק ברובד החיצוני. סיפור על מערכת חינוך שמשקיעה את רוב המשאבים בכך שבן הישיבה לא יצא לרחוב בלי חליפה וכובע חלילה, שבת הסמינר לא תנגוס בכריך בתחנת האוטובוס. דור שדואג מאוד לנראות שלו. תרבות ה"מה יגידו". דור שפיתח תאוריות על מהותו של בן תורה. תיאוריה הכוללת בין היתר כמה תנאים בסיסיים להגדרתו של בן תורה כגון האזנה למוזיקה חסידית בלבד, לא לשמוע הצעת שידוכין לפני הבטחה ל'סידור מלא', לבישת פראק מבריק במועדי ישראל.

ובעיקר התחככות ונפילת מלוא הקומה ארצה בפני מי שחיצוניותו בוהקת מרוב ישיבשר'ס. יש שיימשכו לכובעי המבורג מצוחצחים לצד צעיפי ממשי עדינים, יש שצמרמורת התרגשות תחלוף בגוום למראה 'פיאות חזון איש' ויש שחשקה נפשם דווקא בפראק בלוי עתיק יומין הניתן להשגה רק במחסני הגנזך של ארגוני החסד הוותיקים.

הצד השווה שבכולן הוא שהחיצוניות השתלטה על כולנו. אף אחד לא מחפש להתנזר מתאוות העולם כמו החזו"א, אבל להתלבש אליו – למה לא?… גם בתפיסתנו את חובת האדם בעולמו אנו בוחרים להתמקד בסימפטומים החיצונים של העבודה. התפיסה המעוותת הזו שבה כווולם צריכים להיראות אותו דבר, לקרוא את אותו העיתון, לדבר באותה הברה ולהילחם על הכנסת ילדיהם בדיוק לאותם מוסדות. רק תפיסה מעוותת זו יכלה להוביל מנהל מערכת חינוכית לצוות לתלמידיו לא להתחפש למרן הרב עובדיה זצוק"ל. משהו בזה לא טוב בנראות של המוח המעוות שנהיה לנו. אולי היה ראוי שנסיר קודם אנו את התחפושת הרב שנתית שלנו ונחפש קצת אמת, לפני שנביע דעה בענייני תחפושות תלמידינו.

דווקא גאון זה אשר היווה סמל ודוגמה לשבירת המיתוסים, דווקא צדיק זה שהראה לכל העולם שמהותו של בן תורה איננה כוללת 'סידור מלא' ולא בהכרח שוללת שמיעת מוזיקה מזרחית כבידה, דווקא מלאך אלוקים זה אשר עם כל גאונותו המבהילה ידע לרדת מרחקי שנות אור ולדבר עם 'עמך בית ישראל' בשפה שווה לכל נפש. יהודי כזה אשר קיבץ להלווייתו מיליון יהודים הכוללים את כל הזרמים השונים והמשונים שהצד השווה שבהם הוא הערכתם לתורת אמת, תורה פנימית שאין בה שום הססנות ומבטי בחינה ל"מה יגידו", דווקא דמותו הייתה צריכה להופיע ביום קדוש זה – פורים – כמה שיותר.

אז אם יצא לכם לעמוד בתפילת מנחה של פורים ששקולה כנגד נעילה של יום הכיפורים, אשר עליה נאמר "כל הפושט יד נותנים לו" וביניכם יסתובבו כמה ילדים המחופשים למרן, אנא כוונו בתפילתכם למעט פנימיות ואמת בעבודת ה' יתברך, תוך הרחקת תרבות השקר החיצוני שמאיים להטביע את כולנו סופית בגלות הארוכה הזו.

"חזון עובדיהו כה אמר אלוקים לאדום"
עובדיהו שהתחנך וחי בקרב סביבת שני רשעים כאחאב ואיזבל, שהיתה חדורת עבודה זרה, ולא למד ממעשיהם, הוא יודע היטב את גודל ערך העבודה הפנימית אשר היא בניגוד לסביבתו החיצונית". איתא בכתבי הגר"א זצ"ל שדור עקבתא דמשיחאיהיה דור חיצוני, כלומר דור שמושגיו שטחיים וחיצוניים…שענייני הרוחניות שבדור…נובעים בעיקרם מסיבות חיצוניות של היגררות אחרי הסביבה הטובה.
-מכתב מאליהו ח"ג עמ' 136-