מצמרר • למה ספגנו מכות כל כך כואבות?

כשהגיע למקום תפילין זעק בקול רם ליוצר נשמתו

המילים הללו אשר כל אדם יהודי באשר הוא מזיל בהן דמעות כמים בתפילת המוסף של יום הכיפורים, בזמן תיאור הריגת 'עשרת הרוגי מלכות', העלו בי היום שאלה, הרי לכאורה הכאב הפיזי של אותו מעשה נורא אינו משתנה – באיזה מקום בגוף נעשים, ומדוע רק כאשר הגיע אותו רשע למקום תפילין זעק בקול רם ליוצר נשמתו?

ואמנם מצינו בדברי רבותינו בעלי המוסר ביאורים עמוקים ויסודיים בעומק הדברים, אך אולי לאור המקרים שקרו בימים האחרונים נוכל להבין מהלך נוסף, רבי ישמעאל כהן גדול כאשר הסירו את העור מעל גופו, הכאב הפיזי לא היה קיים, כדברי המהר"ם מרוטנבורג זצ"ל שכאשר אדם מוסר את נפשו למען הבורא יתברך לקדש שמו, אין לו כל כאב פיזי, הוא לא יחוש בכאב הנ"ל, ולכן רבי ישמעאל לא הרגיש כלל כאב פיזי בזמן הסרת העור מעל גופו, אשר רק משמוע על הייסורים עינינו מתמלאות דמעות, אבל כאשר הגיע אותו רשע למקום תפילין, הרי שמרגע זה לא יוכל  לקיים את מצוות תפילין, על זה זעק בקול מר ליוצר נשמתו, כיצד אוכל לחיות רגע אחד בעולם הזה בלי יכולת להניח תפילין. החיסרון לקיים מצוה – היא זו שצריכה לעורר אותנו, מאותו רגע העולם נחסר את ה'הנחת תפילין של רבי ישמעאל כהן גדול'.

עוד באתר:

נאום תקיף

אייכלר התפטר: "מכונת הרעל הכתירה אותי כאויב"

קובי אליה

חשיפת 'קול חי'

פעילת השמאל: "כך פעלנו כדי לבלום את הכסף לישיבות"

אבי מימרן

אסון נורא

טרגדיה קשה במעון בירושלים: נקבע מותם של 2 פעוטות

צבי טסלר

האודישן ב'מלחינים'

מה גרם למלחין הצעיר להישבר בבכי באולפן. צפו

המלחינים

בימים האחרונים ספגה היהדות כולה מכה כואבת וקשה, בפטירתם של צדיקים יראי ד', אשר המייחד אותם הוא המסירות נפש לבורא עולם, הרצון הכנה והאמיתי לקיים את דברי הבורא יתברך.

הגאון רבי ישראל גריינמן זצ"ל נכד הגאון האדיר רבי חיים גריינמן זצוק"ל, עוד זכורים לי הימים הנפלאים שהייתי זוכה לשבת במחיצתו, איזה עמלות בתורה, איזה דבקות בכל מצוה ומצוה, והכל במאור פנים, בחביבות עצומה, בהצנע לכת עם ד' אלוקיך.

הגאון רבי רפאל יעקב שמואל שיינלזון זצ"ל, אשר גם בגילו עמל בתורה כמו אברך צעיר, כל באי כולל 'חזון איש' ידעו שכאשר יכנסו לבית מדרש יראו מיד את הגאון רבי שמואל זצ"ל יושב ליד הגמרא, עם מחברת צמודה וכותב את חידושי התורה אשר יצאו מעמלו בתורה ללא הרף.

הגאון רבי מנחם אטינגר זצ"ל, אשר מגיל צעיר לימים כל מחשבתו הייתה מה הבורא עולם רוצה שאעשה, ללא מחשבה אחת מה אני ירוויח מכך, כאשר פנו אליו לעזרה לטובת סמינר לבנות מעדות המזרח, לא חס על כבודו כמשגיח בישיבה גדולה בירושלים ומיד טס לחו"ל לתקופה ארוכה לסייע לסמינר להשיג תקציבים העיקר שהסמינר יחזיק מבחינה כלכלית, וכששאלתי אותו אבל יש לך כולל, הוא לא ענה… הכל היה ברור ומובן, זה מה שהבורא עולם רוצה ממני ברגעים אלו, יכלה הדף ולא יכלו כל פעולתיו הרבות למען הבורא עולם, פתיחת ישיבות, כוללים, ועוד, והכל בלי לספר, בלי שידעו, בלי לקבל טיפת כבוד, הכל למען הבורא עולם.

הגאון רבי יעקב כוכב זצ"ל, רק בימים האחרונים התוועדתי לאור הגדול אשר זרח בעיר מודיעין עילית, אשר ממש כאברהם אבינו בגיל 3 התחיל לדרוש את ד' יתברך, לחפש כילד בעיר ה'אדומה' חיפה, וכפי שהיטיב לתאר הגאון רבי חיים כץ שליט"א בדברי הספדו, ולראות כיצד מאותו ילד צעיר לימים יצא ראש כולל אשר תלמידיו מתארים אותו כאחד ששייך לדורות הקודמים.

הגאון רבי אלעזר מן זצ"ל, אשר כיהן כר"מ בישיבת 'דברי מרדכי' בבני ברק.

וכל זה איבד העולם בימים האחרונים, הלילה כאשר אנו נלך לישון זה יהיה בלי הלימוד בחברותא של רבי שמואל שיינלזון, בלי העמל של רבי יעקב כוכב, בלי השקיעות בלימוד של רבי ישראל גריינמן, בלי המציאות של רצון כביר לעשיית רצון הבורא בעמל גדול של רבי מנחם אטינגר זצ"ל, בלי ההכנת שיעור בעמל של רבי אלעזר מן זצ"ל,

כמו שידוע שמיתת צדיקים מכפרת, וביארו רבותינו את גודל הכפרה שעם ישראל מקבל בפטירת צדיקים, והנה אכן בימים של לפני פרשת 'ויקרא' פרשת הקורבנות הקרבנו קורבנות נקיים של אנשים יראים ושלמים, עמלי תורה ויראה בדרגות גדולות.

וחובה עלינו להתבונן בדבריו של ה'סבא מקלם' [פרשת צו]: 'וזה הענין ממש ארז"ל (מו"ק כח) "למה נסמכה מיתת צדיקים לפרה מה פרה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת", היינו בזה האופן ממש, כי כשיחשוב האדם כענין הגמ' (שבת קו) "מה אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר", אם עליהם נגזרה גזירה ר"ל, מה יעשו אחרים,  וע"כ הוא ממש כקרבן, כי כמו הבהמה בשביל שהאדם מצייר ממנה, כי הוא היה ראוי לשחיטה כמוה וכו' ולזה נעשה קדושה ומכפרת, כש"ב האדם כשאנשי העולם נותנים לבם על זה, בזה נעשה קרבן ממש ומכפר.

וידועים לכל דברי הרמב"ם [הלכות תענית פרק א] 'מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור וכו', אבל אם לא יעזקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות'.

אין אני הראוי לומר מוסר, אך 'לב יודע מרת נפשו', והנה ל"ע רח"ל אחרי אסונות כאלו, שהגיעו מכל פינה, חובה על כל אדם להתחזק באשר הוא מרגיש שעליו להתחזק, בלימוד תורה בעמל ויגיעה, בבן אדם לחברו, וד' הטוב יכפר בעד עמו.