מי אצלך בבית לוקח אחריות על חיי הנישואין?

יש לא מעט בני זוג שלא לוקחים אחריות על מערכת היחסים שלהם. יש את בן הזוג שלא לוקח אחריות בקשר הזוגי בגלל שהוא נכנע או מוותר מהר מידי. ייתכן שבעבר הוא ביקש משהו מזוגתו, אותה בקשה לא נענתה ובבת אחת הוא התייאש. הבעיה היא שעוד חודשיים-שלושה הוא עלול להתעצבן ולומר דברים כמו "אף אחד לא מתייחס אליי בבית הזה!", שרק יחמירו את הפער הזוגי.

האם אני אומר שאדם צריך להתעקש על הרצונות שלו? לא, אך אם אותו פלוני ביקש למשל זמן לעצמו בבית אחרי שהוא חוזר מהעבודה והוא לא קיבל את זה – שלא יתייאש. שיאמר לבת הזוג שהוא רוצה לדבר אתה כמה דקות בזמן רגוע ומוסכם על שניהם, ובמעמד השיחה, מומלץ כי ישתף אותה ברצונו לחצי שעת מנוחה בכל פעם שהוא חוזר הביתה מהעבודה.

שיסביר לה שזה לא קשור אליה כי אם לעומס שהוא חש, וישאל האם זה בסדר מבחינתה או האם זה יהיה לה קשה? כמו כן, מומלץ שיציע לעזור לה בתום אותה חצי שעת מנוחה, כלומר – שיציע לה שישלים בבית את הזמן שלקח לעצמו. בקיצור, שינהל דיאלוג על איך הוא משיג את הצורך שלו, ושלא יתייאש ויאמר "ניסיתי וזה לא עובד".

עוד באתר:

צפו

תיעוד מדהים: מערכת ההגנה האווירית האמריקנית בפעולה

שמעון כץ

תל אביבים

פוענח גל הפריצות: שני חשודים נתפסו עם שלל וכסף

גדי פוקס

אזעקות ברחבי הארץ

האיראנים שיגרו מטח לישראל, ופגעו בבתי הזיקוק בחיפה

שמעון כץ

הסכסוך עם השכנות מסלים

"שלב חדש" • הטילים האיראניים שהבעירו את המפרץ

יוני שניידר

יש בן זוג אחר שלא לוקח אחריות על הזוגיות שלו על ידי כך שהוא מיד מגיב בצורה אימפולסיבית על כל טענה או ויכוח. בדרך זו הוא אומנם מכניע את הצד השני או מרגיש כוח וחוזקה לזמן קצר, אבל לטווח הארוך הוא רק פוגע בצד השני ובעצמו, היות שהוא פוגע במערכת הזוגית שהוא חי בה.

יש בני זוג ש"מתנתקים" – כלומר ברגע שיש נושא מורכב מדי – הם מפסיקים לדבר עליו, נאלמים דום ושותקים. הפאסיביות שלהם היא כלי ההתקפה שלהם, ויש בני זוג שלא לוקחים אחריות על המערכת הזוגית שלהם מאחר שהם כל הזמן מתלוננים, כל הזמן מספרים על כמה רע להם ועל כמה הם מסכנים, ולא נותנים לצד השני להשמיע קול ולספר על סבלו שלו.

יש עוד בן זוג שלא לוקח אחריות על הקשר הזוגי וזה בן זוג שאוהב דרמות. אותו אדם אוהב לספר סיפורים בסגנון של "אל תשאל מה קרה", "אני לא מאמין שזה קורה לי" וכדומה. למעשה, הוא מתאר כל בעיה בצורה כל כך קיצונית ונותן תחושה שחוץ מהבעיות שלו אין הרבה דברים חשובים בחיים, בטח שלא הפרטנר השני. מנגד, יש סגנון של בן זוג שלא לוקח אחריות על הזוגיות שלו בגלל שהוא לא החלטי, ואפילו החלטות פשוטות גובות ממנו יותר מדי זמן.

בשביל לקחת אחריות על המערכת הזוגית חשוב קודם כל להקפיד על טון דיבור נעים ולא גבוה. בשביל לקחת אחריות על הזוגיות חשוב לחפש את המכנה המשותף בין בני הזוג, ולהעניק לו 80% מהזמן במערכת הזוגית.

עצה אחרת היא לשים דגש על פתרונות ולא על הבעיות: אם שני בני הזוג מצויים בקונפליקט חוזר ונשנה ולא מצליחים לפתור אותו, פתרון יעיל יותר יהיה להניח לו פרק זמן מסוים, ואז כעבור פרק זמן זה, אחרי שהזוגיות והחוויות החיוביות השתפרו, ניתן יהיה לחזור ולדבר על הקונפליקט ממבט שקול ורך יותר.

מי שלוקח אחריות על הזוגיות שלו, פחות שם דגש על לפתור כל בעיה – אלא יותר על איך לחיות יחד. על איך לתקשר ואיך להבין האחד את השני. אדם שלוקח אחריות על המערכת הזוגית שלו זה אדם שיודע שאם הוא מזהה תכונה שלילית אצל בן או בת הזוג שלו והוא כועס על התכונה הזו שוב ושוב, זה בגלל שהוא לא מספיק פיתח את התכונה הזו אצלו.

אדם שלוקח אחריות על המערכת הזוגית הוא אדם שרואה שהצד השני עושה למענו שינוי, וינסה לשמר את זה על ידי מחמאות, הערכה או יצירת אווירה טובה בבית. אדם שלוקח אחריות על הזוגיות שלו ישים דגש על הדקות הראשונות של הדיאלוג בין בני הזוג וידאג שזה יהיה דיאלוג טוב. מחקרים מראים שהדקות הראשונות שבדיאלוג הן בעלות השפעה על עתיד הדו שיח.

אדם שלוקח אחריות על הזוגיות זה אדם שלא עובר מנושא לנושא, אלא נשאר ממוקד כשמדברים על נושאים מורכבים. אדם שלוקח אחריות על הזוגיות זה אדם שלא מזכיר שוב ושוב את בעיות העבר וכמה העבר לא הצליח אלא מתרכז בהווה. אם בני הזוג רק ידברו על כמה רע היה, הם מיד יחזרו לאותו מקום רע ויחיו אותו מחדש. בזמן של וויכוח מוטב להתמקד בהווה ובנושא אחד. בזמנים טובים יותר אפשר לחזור לעבר, לדבר עליו ולנסות לפתור אותו.