"יצחק תבע ייסורים" מתוך הספר "הפרשה • בין פשט לדרש"

מאת הרב אביחי קצין

המדרש מתאר בקשות שונות של אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב:

א"ר יהודה בר סימון: אברהם תבע זקנה(1). אמר לפניו: רבון העולמים, אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד. א"ל הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה , וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה: "ואברהם זקן בא בימים".

יצחק תבע יסורין. אמר לפניו: רבון כל העולמים, אדם מת בלא יסורים מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורים אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורים: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין".

יעקב תבע את החולי. אמר לפניו: רבון העולמים, אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו, מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיישב בין בניו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל (בראשית מח, א): "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה"(2).

מה פשר קביעת המדרש, שאברהם הוא המבקש זקנה, יצחק הוא המבקש ייסורים ויעקב הוא המבקש חולי? נראה שחז"ל רצו לאפיין את משימת חייו של כל אחד מהאבות. משימתו של אברהם אבינו ניתנה לו על-ידי הקב"ה:

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו(3):

משאת נפשו של אברהם היא להעביר את חזון האמונה, הצדק והמשפט לבניו אחריו. לצורך כך מיצר אברהם על כך ש"אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד". העניין בכבוד אינו נובע מתוך רצון ליוקרה אישית; הוא נובע מהתקווה שבניו ידעו לכבד את ניסיונו ואת דרכו של אברהם. לצורך כך עליהם להכיר בכך שהוא זקן ומכובד מהם. על כך עונה לו הקב"ה: "דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל".

יעקב רואה את תפקידו המרכזי בבניית הבית ובשמירה עליו. חז"ל נתנו כינוי לכל אחד משלושת האבות:
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב, ג): "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו'"? אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק?! אלא לא כאברהם, שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב, יד): "אשר יאמר היום בהר ה' יראה"; ולא כיצחק, שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה"; אלא כיעקב, שקראו בית, שנאמר (בראשית כח, יט): "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל"(4).

תפקידו של יעקב הוא לדאוג לבניינו של הבית, בית יעקב. המשימה אינה קלה. העימות בין יוסף לאחים מוליד את הצורך לדאוג לכך שיהיה "מיישב בין בניו". יעקב מבין שפטירה פתאומית לא תאפשר לו ליישב בין בניו, ולכן הוא מבקש חולי. הוא הראשון שעליו נאמר: "הנה אביך חולה".

יצחק, לעומתם, תובע ייסורים. דרכם של בני האדם לחפוץ בחיים שקטים ושלווים, לצלוח את חיי העולם הזה ללא קשיים וייסורים. אך יצחק אינו חרד לגורל חייו בעולם הזה. הוא "עולה תמימה", "קודש קודשים". הוא ש"הכניסו הקב"ה לגן עדן וישב בו שלש שנים". הוא חרד לשאלה כיצד יגיע לעולמות עליונים: "אדם מת בלא יסורים, מדת הדין מתוחה כנגדו". יצחק מוכן לחיות חיים קשים בעולם הזה, הוא מוכן לתבוע ייסורים, ובלבד שלא תהא מידת הדין מתוחה כנגדו.

זוהי דמותו של יצחק, שעלה מאז עקדתו לעולמות עליונים, לפסגות של קדושה. משם הוא השקיף אל קרקע המציאות, ואפשר שמשם לא שב מעולם.

(1) יש להעיר שלפני התיאור: "ואברהם זקן בא בימים" (כד, א), מופיע התואר "זקן" לגבי לוט (יט, לא): "ותאמר הבכירה אל הצעירה, אבינו זקן". אמנם הפעם הראשונה שמופיע התואר בתורה הוא מופיע לגבי אברהם (יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן". ועוד אפשר שהראשון שהתורה מכנה אותו זקן הוא אברהם, לעומת לוט, שאותו מכנה בתו זקן.
(2) בראשית רבה פרשה סה, ט.
(3) בראשית יח, יט.
(4) פסחים פח ע"א.