זה היה. זה יהיה. זה פשוט אחד הדברים שמצד אחד הכי מזיק לזוגיות, ומצד שני, הכי מצוי…
האשמות. גלויות וסמויות.
עצרו לרגע. חשבו על כעס שהיה לכם לאחרונה על בן הזוג. עתה, שאלו את עצמכם, האם ישנה אפשרות שהוא פעל מתוך מבט אחר משלכם? ואולי הוא אפילו סבור באמת ובתמים, שהצדק עמו? יתכן גם שחסרים לכם פרטים שאולי מסבירים את עמדתו? ובכלל, גם אם הוא טועה, לכולנו מותר לטעות. כן!
עוד באתר:
טוב, אינני אומר שאנו אמורים להסכים עם עמדת בן הזוג. אינני אומר שאנו חייבים לוותר בכל מחיר. אני אפילו אומר, שלפעמים אסור לוותר (ראו במאמרים אחרים שלי). מה שאני טוען הוא, שאם נצא מנקודת הנחה, שאנו כנראה לא תמיד צודקים, כי לא תמיד, הפרשנות, ותפיסת העולם שלנו צודקת, וגם את העובדות, לא תמיד אנו יודעים אותם לאשורם, למרות שאנו בטוחים שכן… ולכן, האם יש צדק אחד?
אם נקבל עמדות אלו, האווירה בזוגיות תהיה חיובית בהרבה. כי אם נצא מנקודה צנועה יותר – שאנו לא 'יודעי כל', ולא הצודקים היחידים, השיח יהיה שונה לחלוטין. הוא יהיה מכבד, מברר, אמפתי, ענייני. ועם יד על הלב, זה לא מה שהייתם רוצים?
מה שאני מציע, זה פשוט, להתחיל מעכשיו (גם אם בן הזוג לא משתף פעולה, תראו שינוי.): כאשר אתם חשים את המריבה הבאה, פשוט לעשות חושבים, לנסות להבין את מבט השני, וגם אם הוא לא מובן, עדיין ניתן להבין, שיתכן, שיש לו עמדה לגיטימית שונה משלי. אם נפתח בשיחה, מתוך עמדה זו, ותקפידו להביע את הכאב / תסכול/ כעס, בדגש של מה שהייתם רוצים שיהיה שונה, אך ללא האשמה, ותוך הדגשה בתחילת הדברים, ש"אני מבין שכנראה יש לך את העמדה שלך והיא לגיטימית, אך כאב לי ש… והייתי רוצה ש…" , וכאן, אם תסיימו במשהו כמו, "זה בסדר מבחינתך?" ותשאירו את ההחלטה בידיים של בן הזוג, כי הרי גם לו יש עמדה ברורה. הניסיון מראה, שבגישה זו, עולים הסיכויים להסכמה.
חשוב שמתוך זה, תבררו את הדברים ביניכם, היצמדו למה הייתם רוצים שיהיה, ותרו על הוויכוח על מי עשה מה… להיכן שתפנו את האנרגיות שלכם, שם תראו תוצאות. וכמו שאמרנו, האווירה בבית שכך מתנהלים השיחות, שונה לחלוטין. כאשר יש כבוד ואמפתיה, הכל משתנה.
בע"ה, נרחיב בנושא זה במאמרים נוספים.
נכתב ע"י, חגי צדוק, מרצה במרכז הישגים, ועוד. יועץ נישואין ופרטני.
מייל:[email protected]
