הפגישות הממושכות שקיים ראש הממשלה בימים האחרונים עם העיתונאים מכלי התקשורת השונים מניבות כותרות רשת רבות. בעוד העיתונאים החרדים התבטאו בעיקר בטוויטר, מביא העיתונאי מ"רשת" שי גולדן את התרשמותו בפוסט ארוך בפייסבוק, אשר זכה לאלפי לייקים ומאות שיתופים.
גולדן שנחשב קרוב לצד השמאלי של המפה, הצליח בהתרשמות שהביא להוציא מהכלים רבים מחבריו בשמאל, שכמה מהם אף הפליאו בתגובותיהם לפוסט.
בין היתר כתב גולדן כי התרשם ש"נתניהו הוא אדם מבריק. כוחו השכלי באמת יוצא דופן, בכל קנה מידה, ובוודאי בהשוואה למרבית הפוליטיקאים הישראלים כיום – ויצא לי לשוחח עם ולהתרשם ממרביתם. הוא, שנאמר: ליגה אחרת, מבחינה אינטלקטואלית, מבחינת חריפות המחשבה ומבחינת כושר הניתוח האסטרטגי. אין מה לומר, ענק בין גמדים, או לכל הפחות – בינוניים. גם שונאיו יסכימו שהאיש בעל מוח מאד רב עוצמה".
עוד באתר:
הוא הוסיף כי "הוא גם בעל חוש הומור מצוין. הוא מרבה להתלוצץ, על חשבון עצמו, אבל ממקום מריר, משהו. הוא מודע לדימוי שלו וער, כמעט, לכל הביקורות נגדו. עליי לדייק, זו אינה בקיאות – זו רגישות גבוהה. למעשה, מופרזת. אבל כשמר נתניהו נכנס לאלמנט שלו, כמו שאומרים, יש לו איכויות קומיות לא רעות בכלל, כאלה שהציבור, כמדומני, כלל לא מכיר. הוא חקיין לא רע בכלל, מספר סיפורים מצוין ובעל חוש דרמטי טוב מאד. אה, והוא מאד אוהב (אבל ממש) להשתמש בלוח ובטוש המחיק. והוא גם מאייר לא רע".
מה שכנראה הרתיח רבים מחבריו של שי גולדן בשמאל הייתה גם מה שכתב כי "בניגוד לתפיסה הרווחת אצל חלק מחבריי בשמאל, יש לו אידיאולוגיה של ממש. הן לגבי הסכסוך הישראלי/פלסטיני, הן לגבי מקומה של ישראל במרחב הגיאו פוליטי בו היא מתקיימת והן כלכלית, כמובן. לזכותו יש לומר, שהוא עקבי למדי בתפיסת העולם הזו, גם אם הוא לא אחת מזגזג מול דעת הקהל העולמית, או מול מנהיגים זרים, מטעמים דיפלומטיים כאלה ואחרים. הבעיה העיקרית היא שתפיסות היסוד שלו את הסכסוך ואת הצפוי לישראל במרחב פסימיות מאד. אפשר שהוא צודק בראייה היסטורית – אבל הוא אינו מבטיח תקווה מתוך יוזמה לשינוי, אלא מתוך דוקטרינת התבססות על עוצמה ישראלית שהולכת וגוברת, לפי העיקרון של חוק הג׳ונגל בו החזק שורד. משימתו העיקרית, האסטרטגית, אם הצלחתי להפנים את מסריו, היא בניית שדרת הכח של ישראל בכמה מישורים והצבתה בפוזיציה טובה, כזאת של כח, אל מול שלל האתגרים שעדיין צפויים לבוא. הוא אינו אופטימיסט, אפילו לא קרוב לכך, אבל לשיטתו הוא גם אינו פסימיסט מושבע כי אם ריאליסט חף מכל תמימות".
עוד ציין גולדן על נתניהו כי "הוא יקדיש עשרות שעות רבות מלוח הזמנים המטורף שלו לשיחות עם עיתונאים, אבל לא יתראיין. למה? בין השורות הוא רומז שהוא לא בוטח בעיתונאים. צודק. ועדיין, אם ככה: למה הוא נפגש עימם ומשקיע בהם כה הרבה מזמנו? הוא אדם רב סתירות, נתניהו. גם את זה אי אפשר לקחת ממנו".
לסיכום כתב כי "הוא לא הולך לשום מקום. ולדעתי, אם הדבר תלוי בו, ימשיך לשבת בלשכה הזאת עשרים שנים נוספות. יותר משהוא מעוניין בהישרדות פוליטית אישית, אני סבור שהוא באמת ובתמים מאמין שהוא האדם היחיד בעולם, בוודאי בישראל, שיכול לנהל את המדינה שלנו מתוך הבנה של טובתה. ומכאן: נכון שהוא עוסק בהישרדות פוליטית; אבל להבנתו הישרדותו הפוליטית היא לטובתה של ישראל, הרבה לפני שלו. כי עבור בנימין נתניהו – אין הפרדה של ממש בין תועלתה של ישראל לתועלתו שלו. כי עבור בנימין נתניהו, המדינה היא נתניהו. ונתניהו הוא מדינת ישראל."
התגובות כאמור לא איחרו להגיע ובעקבות זאת הוסיף גולדן כי "אין מה לומר, הקומנטים לפוסט, של חלק מ״חבריי״ ל״שמאל״, הם לא פחות משירה צרופה. עדכון לידידיי ההמומים ולהללו שסוברים שנתניהו סימם אותי: הקטע עם להיות עיתונאי, ובעצם, בכלל, אדם חושב, הוא לתאר את המציאות כפי שאתה רואה ומבין וחווה אותה ולא כפי שהגעת מוכן איתה מהבית. זעקות השבר הנזעמות שלכם לא שונות מהותית מהנאצות שכותבים לי תומכי ״הצל״. הן קריאות ״חתיכת בוגד״ (הפעם של שמאלנים לשמאלני), שצומחות על אותה קרקע של אטימות וקבעון ועיוורון מחשבתי. מקרה קלאסי של השמאל שכח קצת מה פירוש להיות שמאלני. תתבגרו. מתנצל מראש בשם המציאות שיש בה יותר משני צבעים: שחור ולבן".
