היום בצהריים הייתי בניחום אבלים אצל רעייתו וילדיו של פואד, שוחחנו במשך שעתיים על האיש היקר הזה, על פועלו, על רגישתו הרבה לזולת, על עזרת לנזקקים, על תרומתו הרבה לעשרות אלפי הזוגות הצעירים, וכן איך לא, על הסיכול הממוקד שעשו לו על כך שהעז להציע את מועמדותו לנשיאות, הוא לא חלם על כך שהוא, מלח הארץ, לוחם עז נפש ומצביא, שר בכיר ויו"ר מפלגה גדולה, שכך ינהגו בו, ליבו הרחב והחזק שעמד לו בכל הקרבות כולל החווה הסינית, ליבו לא עמד במערכה העכורה והבלתי אנושית זו, פואד הוא חלל של החברה הישראלית המכוערת.
אותה חברה מזוייפת, שנלחמת בלהט בשד העדתי ומנסה להדחיקו בהררי מלל ריקים מתוכן, אותה חברה שלא יכלה להכיל נשיא ממוצא עיראקי ״פואד״…פואד שהיה טוב עבור כל ראשי הממשלות כקבלן קולות, כבולדוזר, כפרוייקטור לאומי, לא היה טוב עבורה לפאר את משכן נשיאי ישראל, האיש שתרם כך הרבה למדינה לא היה שייך מבחינתם שיהיה מתמודד ראוי מול הליצן שיושב שם היום, שללא ספק היה ״לוקח״ אותו בזחילה של שישים על שש.
מותו הטראגי מתוך יגון וצער, הוא כתם שחור על החברה הישראלית כולה כתם בל יימחה, את פואד לא תוכלו להחזיר לבקבוק, הוא יותר גדול מכל שד, הוא פשוט מלאך אמיתי, שעם כל חילוקי הדיעות האידיאולוגיים שהיו לי איתו, פשוט אהבתי אותו, את היכולת הבלתי נלאית שלו להזיז עולם ומלואו, את מעשי החסד הקטנים גדולים שלו והם רבים רבים, את החיוך הנצחי שלו, את הצ׳אפחות שלו, הוא יחסר לכולנו, ובעיקר למשפחתו ורעייתו, שכל כך רצו להאמין ביכולת ההכלה של החברה הישראלית בה התערו ושכל כך האמינו בה, החברה הישראלית הפסידה אותו, ואותם.
עוד באתר:
יהי זכרו ברוך
