תקשורת נכונה במשפחה, בזוגיות, היא הבסיס ליחסים נכונים במערכות אלו. בני זוג יכולים לדבר זה עם זו, ולשמוע שמיעה פיזית, אך אין זה אומר שהם הבינו והפנימו את המסר על כל רבדיו. אבל בעיקר, בני זוג נוטים לפרש את אמירות בן הזוג, לפי הרגשתם, מה שהרבה פעמים, חוטא לאמת, ומסבך את היחסים. חוסר ההבנה של עומק המסר – שזה בדרך כלל, הרגשות, והצרכים אמתיים של הדובר – גורם לתחושה שאין האחד מתחשב ברגשות ובצרכים של האחר.
הדבר נכון גם ביחסים בעבודה, ובכל מסגרת בה יש קשר בין אנשים. אם השמיעה שלנו היא רק ברמה הרדודה של הדברים, או, לפי פרשנות של השומע, יש כאן מתכון פשוט ומהיר להתנגשות, ולתחושה, שאין האחד מתחשב ברגשות השני. לכן, הפתרון הוא, קודם כל, ממש להבין את רגשות וצרכי השני, כפי שהם, ללא פרשנויות מוטעות, ולאחר מכן, לשקף זאת בתגובתנו.
עומק העניין, מוסבר יפה בדברי רש"ר הירש, בפרשת נח. שם נאמר "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים … ויאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל, וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ".
עוד באתר:
מטרתם היתה התאגדות, למען מטרה של בניית "שם" – כבוד, 'מגדל וראשו בשמים'. הם איגדו את כל האנשים, למען מטרה של הציבור – כבוד הציבור / כבוד לאומי. יש בכוח בניית מטרה סוחפת של כבוד לאומי, לאחד את האנשים, עד כדי הקרבה עצמית. זהו דבר הנראה ומשתקף בכל ההיסטוריה האנושית.
חז"ל מציינים "אם נפל אדם ומת, לא היו שמים את ליבם עליו, ואם נפלה לבינה, היו יושבים ובוכים: אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה…"! הרי שמטרת ההתאגדות, אינה הדאגה לפרט, להיפך, ההתאגדות, היא למטרת "הכבוד הלאומי", ואם זו המטרה, בבניית המגדל, אז אבני המגדל חשובים יותר מהאדם הפרטי. עד כדי כך עיוותו את המוסר האנושי!
ואז, "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו". כאן מעיר רש"ר, שנראה מלשון זו, שלא היה בעיה עם עצם בניית העיר, מה שחשוב, הוא מה שמאחורי המעשה, וזה מה שהקב"ה "ירד לראות" כלומר, המסר כאן הוא שלפעמים המעשה אינו פסול, אלא הכוונה מאחוריו, היא זו הגורמת למעשה להיות חמור. אותה כוונה של האללת (מלשון אליל) הכבוד הלאומי, מעל כל ערך אחר, ובטח שעל ידי כך, להתנתק מבורא עולם, זה חומרת המעשה.
ואגב, מחקרים מראים, שבני זוג אינם מייחסים חשיבות למסר ברובד הפשוט של המלל, אלא למה שלדעתם, עומד מאחורי המסר של השני.
וכאשר 'רואה' הקב"ה את המגדל – את הכוונה שמאחוריו, הוא אומר "הן עם אחד, ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות … הבה נרדה, ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו, איש שפת רעהו". כלומר, אומר הקב"ה, הסיבה שהם מאוחדים ויש להם הכוח לבצע את זממם, הוא מפני שהם 'עם אחד ושפה אחת', אם כן, אם נרצה לבטל את מזימתם, מה שדרוש הוא פגיעה בשפתם – בתקשורת. כאשר התקשורת ביניהם תהיה בלתי תקינה, נראה שתבטל מחשבתם.
ואמנם רש"י מבאר, שהבלבול בשפתם גרם לאנדרלמוסיה, וסכסוכים, "זה שואל לבינה, וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו". ועל ידי כך, כבר לא היו מאוחדים בבניית המגדל, ולכן נפוצו על פני כל הארץ.
רש"ר הירש, לו, יש מבט קצת אחר. הוא אומר, שמה שהפרידם זה לא השפה שהשתנתה – שלא הבינו איש שפת רעהו. אלא, הם באמת דיברו באותה שפה, אך השקפתם על העולם, היתה שונה איש מרעהו, ודבר זה התבטא בשפה. ביאור הדברים:
בתחילה נאמר, "ויהי כל הארץ, שפה אחת, ודברים אחדים". יש כאן שתי בחינות, השפה המשותפת, ו'דברים אחדים' – אחידות בדעות העומדות מאחורי המילים. שהרי הרבה מילים, בעצם מבטאות השקפת עולם, למשל, בגרמנית, השופט נקרא "richter", שמשמעותו – לתת לדברים את הכיוון הראוי, הוא פוסק ומפריד. ואילו בעברית, השופט (שורש ש.פ.ט.) משכין סדר, ושלום בעולם (כמו ש.פ.ת. – שופת שלום). ודוגמא נוספת (ומדהימה, אם זוכרים את הנאציזם), 'מידות טובות' – בגרמנית, "tugend" שייך יותר למובן של הצלחה. וברומנית, אותה מילה מזדהה עם גבריות ואומץ, אז, הגרמני, אצלו, המידות הטובות כפופות לשיקולי הצלחה ותועלתיות ( – ! מתבטא מדהים בתפיסת הגרמנית שהשתקפה בשואה. רש"ר היר, שחי בגרמניה כמה עשרות שנים קודם, הבחין כבר בעיוות זה באומה הגרמנית, שבא בחריפות יתר בשואה!). ואילו אצל הרומני, המידות הטובות הן דווקא בכיוון של גבריות ואומץ. המעניין, אצלנו, אין מילה אחת למידות טובות, ישנן קשת של מידות: חסד, כנווה, וכו'. הרי לנו כינוי לאותו הדבר, אך האידאולוגיה שונה לגמרי, ומייצרת מעשים שונים ואמיתות שונות, לגמרי.
כלומר, אפשר לדבר באותה שפה, אך האידאולוגיה שונה, וממילא אין הסכמה והבנה, וכך מתחילים חילוקי דעות. זה מה שעשה הקב"ה בדור הפלגה. מה שחיבר אותם, כמו שאמרנו, זה שיעבוד הפרט, לטובת הכלל. אך ברגע, שכל אחד מהפרטים – האנשים, החל לחוש את אנוכיותו, ואת רצונו העצמי, ולא הסכים לבטל את השקפתו ומחשבתו, כלפי כל הציבור, מיד, החלו סכסוכים ונפוצו כולם.
מה שאנו למדים מכאן: אם אנשים מדברים 'שפה אחת ודברים אחדים' – הם מבינים ומסכימים איש עם רעהו – הרי שהם מאוחדים, ויכולים לבנות 'עיר, ומגדל וראשו בשמים' ! אך אם הם מדברים ב'שפה אחת', אך לא 'דברים אחדים' – אין הבנה והסכמה לכך שיש מבט שונה משלי, זה מוביל לפירוד!
וזה נכון לחלוטין, בכל תקשורת בין אדם לחבירו, ובטח בזוגיות.
בחלק הבא, נזהה את הקשיים, ונתקדם לפתרון שיכול, בע"ה, לשנות ממש את מערכות היחסים שלנו.
