הפיד של כולנו עטור כעת בתמונות משלל במות ברחבי הארץ. חנן, מב"ד, מועצת, ריבו, רזאל, אבריימל…. מיטב אומני המגזר מכסים את עין הארץ בתופים ובמחולות
קרוב לחצות הפארקים מתרוקנים מאלפי הצופים ורק עובדי הניקיון מתחילים את יומם.
הזמרים – אלה שלפני רגע היו שטופים ומוארים באור יקרות, מונפים אל על ע"י אלפי כפיים מוחאות- קולחים להם לרכב המילוט. מזיעים, דביקים, עייפים ונטולי כל שיור של אנרגיה לאחר ששפכו את כל מה שיש להם על ריצפת העץ של הבמה המפוארת.
עוד באתר:
אני מסיים מופע עם "המועצת" ב"כיכר העיר" בכפר סבא. מתקשר לאבריימל' דקות לאחר שיזראלביץ-סטופל ושות' מחלצים אותו מהפארק בנתניה בסיום מופע בן שעתיים פלוס.
"יש בחור שגר שם, ממש קרוב, אברהם שמו. חולה עד מאד, לרופאים כבר אין מה להעניק… אבל שירי המזמרים והמרקדים בכל מוצ"ש נותנים לו חיים ממש. יש לך כוח לקפוץ…?"
רק מי שיודע מה זה להופיע מעל שעתיים מול אלפים, כשהגרון ניחר והרגליים שהלכו קילומטרים על הבמה מטות ליפול, יכול להבין כמה המיטה הרחוקה קורצת, כמה הנך מוכן לשלם רק להגיע כבר לרגע בו תחלוץ נעליך, תתפרס על הספה או המיטה ותיתן לשאריות האדרנלין לפוג מגופך הדווה בדממה של החדר…
"נו ישי, בוודאי, הרי זהו ההידור בחג, לשמח יהודי עצב וחולה… אני מגיע!"
סיכמנו על מקסימום 5 דקות. המונית שלוקחת אותו לטבריה [מחר שם עוד קונצרט ענק עם עמיר בניון] ממתינה למטה עם מנוע דולק. רק לתת ברכה קטנה, ללחוץ יד, לשמח לב שבור ונדכא ולעוף למיטה הטבריינית הרחוקה…
אחרי מחצית השעה [!!!] אני מוצא עצמי נאבק בכוח במלאך המזמר הזה ומאיץ בו לשוב למונית… לא מוכן לקחת אחריות על אי טעינת טונות של אנרגיות חדשות למכונת ההתלהבות והזמר שתושביי הצפון ממתינים לה בכיליון עיניים. אין עם מי לדבר… עוד שיר, ועוד אחד… ועוד ריקוד… ורק קרוב לאחת בבוקר אני מצליח להשיב לב זמר על נהגו…
אז הפיד שלכם אולי ימלא הלילה בעשרות תמונות מרהיבות מהפארק בקריית השרון, אבל קומץ אנשים מאושרים ונרגשים יזכרו כל חייהם את אברהם המלאך שניצב בפתח הדלת מעט אחרי חצות וחיוך ענק על פניו משל רק עתה התעורר ובא, ואת אברהם החולה, הקם לתחייה ומקיים בכל נפשו וגופו הדווה "ושמחת בחגך"…
זכיתי, זכינו. זכית אברהם… אוהב אותך עד כלות
