כנהוג במועדי ישראל, זה הזמן לפרויקטים מיוחדים ולא שגרתיים. כזה הוא הפרוייקט שלנו לחג הסוכות תשע"ז. פנינו למספר דמויות ידועות, אישים שפועלים כל השנה בעיסוקים שמחברים אותם לציבור, וביקשנו שיזקקו לנו 7 רגעים מיוחדים, כאלו שמלווים אותם במשך שנות עבודתם. רגע מיוחד, רגע מרגש, מביך, מפתיע ועוד רגעים שבעצם יספרו לנו את הסיפור שלהם מזווית שונה ומרתקת.
והפעם, 7 הרגעים המיוחדים (ועוד אחד בונוס…) של האיש והקול, אבי מימרן
. מגיש תוכנית הדגל ב'קול חי': המהדורה המרכזית.
עוד באתר:
הרגע המביך – או אולי מה עושים כשהמרואיינים מבריזים?! חמישה מרואיינים 'חשובים' היו אמורים לקחת חלק בפאנל מעניין בתוכנית שלי. העורכת היקרה התעקשה להקליט מראש שיהיה מוכן כמו שצריך בלי פשלות ואנוכי התעקשתי על זמן אמת בשידור שהיה בעיניי חזק ועוצמתי יותר. תאמנו מראש עם כולם על השעה ואז בזמן השידור אנחנו מנסים לתפוס את כולם להתחיל.. מה מתברר? אחד היה עייף הלך לישון, שני היה בהרצאה, שלישי היה בטיסה, בקיצור פאדיחות. צלחתי בדרך כלשהיא את החצי שעה הראשונה יצאנו לפרסומות, השמענו צלילים ובנתיים מנסים לתפוס את כולם ללא הצלחה, לראשונה בשידור הכרזתי על תקלה בקווים וירדנו משידור...
הרגע העצוב – ואיך פתאום התהפך השידור מראיון למשדר התרמה שנה שעברה באחד פיגועי הירי הקשים והמיותרים ראיינתי אלמנה צעירה שהיתה פצועה בעצמה ואם לילד קטנצ'יק, ראיון כאוב ונוגע ללב. לפתע התחוללה דרמה בשידור כשהתברר כי היא נותרה מחוסרת כל והיא אבודה לגמריי, המשך התוכנית השגרתית הופסקה ויתר השידור הוקדש למעין משדר התרמה שחימם את הלב והראה מה כוחו של העם המופלא שלנו.
הרגע הדרמטי וההזוי – הלוויה התוך הלוויה סיקור הלווית הרב וואזנר שידור מלא התרגשות. מני גירא בשטח ואני באולפן, סיקור הלוויה שגרתי עד שלפתע מני צועק "מישהו מת לי מול העיניים" ואכן הדוחס והבלאגן גבה לצערינו קורבנות נוספים והלוויה הפכה למשהו בלתי נשכח.
הרגע של ההלם או מה קורה שמעלים 2 אנשים שלא מוכנים להקשיב זה לזה איציק כהן התראיין מול יהודה גליק בשלב מסויים הייתי במצב הולד כשהם צועקים אחד על השני כמו זוג חרשים ולי אין אפשרות להשחיל מילה רגע השיא היה בכך שמרב עצבים שניהם ניתקו אחד על השני ובקו נותרה דממה של אחרי סערה.
רגע יוצא דופן – כשראש עיריית תל אביב מתבטא ברגע נדיר ראיון עם רון חולדאי הענין השבת, חולדאי שבד"כ לא נוהג להתראיין בכלל (וידוע בדעותיו הרדיקליות על גבול האתאיסטיות) הסכים לרגע נדיר של 3 דקות להביע את עמדתו בנושא השבת, שלושת הדקות האלה הפכו לחצי שעה של פילוסופיה על דת ומדינה, שאלת מיהו יהודי וכו' בסיומה של השיחה עלו תובנות מעניינות וחשובות והבנתי שלפעמים לרגעים כאלה 'הגעתי למלכות'.
רגע חינוכי – והתשובה הכי ארוכה ל'מה עובר עליך בימים אלה' נושא כאוב אי קבלת ילדה לסמינר עלה אבא בשידור שאלתי אותו שאלה אחת מה עובר עליך ואז הוא נתן הרצאה נוקבת כואבת של כ-20 דקות, במהלך הזמן הזה לא השחלתי מילה כי כל מילה שלו הייתה בסלע, הוא ייצג הורים רבים וכואבים, נגע בנקודות הכי רגישות, כל מי שהאזין לשידור התבייש במציאות שבה אנחנו חיים, בה משפילים הורים וילדות על לא עוול בכפם, מציאות של איפה ואיפה. בקיצור שיעור מוסר חי.
רגע של חסד ואיך מנענו מבית ספר להסגר ולילדים רבים ללכת הביתה היה בית הספר לילדים מתחזקים – מסורתי שנפל בין הפטיש לסדן והפך להיות קורבן למלחמה בין החינוך העצמאי לבין עיריית ירושלים, לווינו את המאבק הזה יום יום, תנאי הלימוד שם היו מתחת לכל ביקורת ואפילו הגעתי יום אחד לחזות בזוועה הזו, לצערי בית הספר היה ממש רגע לפני סגירה ותודות להתערבות שלנו והמעקב היומיומי הם זכו למבנה חדש ביוזמת העירייה וכך הסיפור בא על מקומו בשלום.
ורגע בונוס שמיני לסיום -רגע המשיח ישבתי באולפן באותם רגעים שהכריזו כי המשיח פה, אלו היו רגעים שכל בשרי נעשה חידודין חידודין רק חבל שהסתיים לו השידור והמשיח לא בא באמת. שנזכה בעזרת ה' לשבת בקרוב מאד בעורו של לוויתן.
