"להודות"
אין זמן מוגדר להודות- אבל מוכרחים למצוא זמן כזה.
עוד באתר:
אפילו אנשים ביקורתיים ביותר שתמיד יש להם מה להעיר על מצבים בחיים- וזה ממש לא משנה אם מדובר בהחלטה אומללה נוספת של האו"ם או חוסר יכולת להגדיר מחדש מהו שידור ציבורי- מוכרחים מתישהו להסיר את תרמיל הציניות וההומור השחור מהגב ולהודות על הדברים הטובים שהעניק לנו המחולל של כל המצבים בעולם ברוב חסדו, ומתי יותר טוב לעשות את זה אם לא בתקופת החגים? אולי אחרי החגים.
אבל אם באמת אנסה להימנע מליישם את הביטוי הכל-כך אהוב הזה(בעיקר על פוליטיקאים, שיפוצניקים וסרבני תרומות) אחרי שעוברים את הימים הנוראים ורואים את המוני בית ישראל בשווקי ארבעת המינים מחפשים לאגוד יחד ארבעה סוגי צמחים שלא ממש מתחברים זה לזה, וברחובות ירושלים רואים סוכה כמעט בכל בית וגם מחוץ לעיר הקודש יותר ויותר אנשים יוצאים מדירות הקבע לדירה זמנית פטורה מארנונה, והזמן הקסום המכונה חול המועד מאפשר לי לבקר במקומות מיוחדים שהתחדשו מאז הפעם האחרונה שטיילתי בהם כנער כמו למשל אתר שילה הקדומה ומקום המשכן- אפשר בהחלט לכתוב שיש לנו ב"ה הרבה דברים טובים להודות עליהם בחיינו- ואם רק נצליח לצאת קצת מדיור במרחב הנוח והמקובע לדירת ארעי זמנית הפתוחה שבעה ימים לאורחים מהעבר שמעשירים את ההווה ומבטיחים את העתיד- אולי נוכל להניח בצד את הבעיות הבוערות שנדמה שטורדות את ארצנו ועולמנו מידי שעה ונזכה להודות באמת על "זמן שמחתנו" רגע לפני שהוא מתחלף בזמן חורף בסערות הכנסת ובטלטלות הגלים בימי העולם שכאילו מתעקשים לסעור ולגעוש כל השנה וצריכים לגרום לנו לפצוח במזמור לתודה על כך שנתנה לנו הזכות להחליף את נענועי הראש של הפרשנים בנענוע ארבעה מינים תוך כדי קריאת "הודו להשם כי טוב" ומיד לאחר מכן "הושע-נא"
"על"
העוקבים בהתמדה משבוע לשבוע על המתחדש בטור הזה בטח שמו לב שהטור האחרון שפרסמתי לפני עשרה ימים היה מיוחד לרגל ערב יום-הכיפורים ועסק בחשיבות התנתקות מהמסכים ליום אחד מיוחד בשנה- ומאז לא הופיע טור חדש עד לכתיבת שורות אלה בעיקר בגלל שלכותב לא היה מושג על מה לכתוב (ואולי הוא ניסה למשוך עוד קצת את ההתנתקות ממסך המחשב) וכמו כל עם ישראל גם הוא היה טרוד בהכנות המרובות לחג וגם השבוע הטור הרגיל לא פורסם ביומו הקבוע (חמישי)- אז למה בכל זאת אני כותב את הטור הזה? כדי להעביר מסר שזה בסדר גמור שלפעמים אין על מה לכתוב, אפילו למי שעוסק בתקשורת, ואולי זה בגלל שבשל ריבוי הדברים שמתרחשים בעולמנו מוכרחים מדי פעם לעצור את זרם המידע ולבחון אותו בנחת ומזוויות אחרות וחדשניות.
יכול מאד להיות שמחשבה אחת אמונית ושקטה על כל הדברים שקורים- תוסיף לחיינו הרבה יותר אנרגיה חיובית מכל מחשבה מדאיגה על כל דבר ודבר בנפרד.
ואם יורשה לי להוסיף מנהג אישי משלי- מציאת זמן למחשבה כדי להתבונן במציאות בדרכים חדשות ומיוחדות יכולה לפתוח פתח לאחדות ולמציאות של סוכה גם בתוך בתי-הקבע כי הארעיות מעוררת ספקות שצריכות תשובה וזה בדיוק מה שעשינו בחודש אלול ובימי ראש השנה ויוה"כ ולעניות דעתי אדם שתמיד בטוח בדעותיו לא יוכל להיפתח ללמוד דברים חדשים והאמת שגם לא כיף להתווכח איתו…
"האמת"
לפני החזרה לשגרה זה הזמן לשמוח מכל הלב עם תורת חיים ולהודות על האמת
