תובנות של אחרי החגים • בני כמה אנחנו או באיזה גיל אנחנו?

בלשון הקודש, האדם הוא 'בן' כך וכך שנים, בשונה מאנגלית למשל, שהאדם הוא 'מבוגר' כך וכך שנים. 'בן שש מאות שנה' – זהו ללא ספק, ביטוי מעניין. אני בן של אבי ואמי, מדוע אני בן כך וכך שנים?

יוסי צלניקר

ל' בתשרי תשע"ז, 01/11/16 07:36

א+

א-

חגי צדוק

'ונוח בן שש מאות שנה, והמבול היה מים על הארץ'.

רש"ר מעיר על כך שבלשון הקודש, האדם הוא 'בן' כך וכך שנים, בשונה מאנגלית למשל, שהאדם הוא 'מבוגר' כך וכך שנים. 'בן שש מאות שנה' – זהו ללא ספק, ביטוי מעניין. אני בן של אבי ואמי, מדוע אני בן כך וכך שנים?

כאן, אומר רש"ר רעיון נפלא: אני, כאדם, אכן בן של השנים שעברו עלי! התנהגותי, מחשבתי, תכונותיי, הם תוצר של החוויות שחוויתי במשך השנים, והניסיון שצברתי, אם 40 שנה, או 50 שנה! כל החוויות שעברו עלי משך השנים, והמבט שלי עליהם, הם אלה שמעצבים את דמותי.

יתר על כן, בעברית יש גם הביטוי: 'בן בליעל', אדם זה, הוא 'בן' של הגישה שלו כפורק עול.

וכאן, אנו נזכרים בתקופה בה נמצאים אנו, תחילת השנה, לאחר ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת.

שימו לב לדרך בה מתחיל היהודי את שנתו, לעומת הדרך בה מתחיל הגוי את שנתו. תחילת השנה הנוצרית, למשל, מאופיינת בפריקת עול, חגיגות מופרעות, שכרות, והוללות. ואלו אנו, מתכנסים לבתי הכנסת, עומדים לפני הבורא, חוזרים בתשובה, ומתחילים שנה חדשה, בדרך חדשה. כמה שונה הגישה! כמה שונה היהודי!

אולי מיותר לשאול מדוע הדריכה אותנו התורה בדרך זו, הדבר מובן מאליו, יחד עם זאת, בואו יחד, נתבונן בדבר:

שימו לב, ישנו תהליך מובנה, ומדהים, בתקופה שעברנו. ראו את סדר החגים: תחילה ראש השנה – האדם ניצב לפני בוראו ביום הדין, חרד ונדהם. הוא 'מתנער' משגרת חייו, מן 'בום' כזה, שמזכיר לו עם תקיעת השופר החודרת, להתבונן בחייו, ולחזור בתשובה. רק אז, הוא כשיר לבקש סליחה אמתית מהבורא, ולשוב בתשובה, עד יום כיפור. ואז, ההתעוררות גדולה מספיק כדי לגרום ל'מחשב מסלול מחדש'.

ומשכך, הוא קרוב יותר לבוראו, וכך נכנס לחג הסוכות – 'זמן שמחתנו', לשמוח בקרבת ה'. והנה, אנו מסיימים את התורה, בשמיני עצרת – שמחת תורה. כאן היהודי שמח עם התורה המייחדת אותו ועושתו שונה מכל שאר האנשים שלא זכו לכך. הוא מצהיר: 'אני יהודי, שזכה להתקרב לבורא, לשמור את תורתו, ולזכות על ידי כך, גם לעולם הזה, וגם לעולם הבא!'

ותהליך זה, שעברנו לפני ימים מועטים, אומר רבינו המאירי (בחיבור התשובה), נעשה לא באופן פרטי, כל אדם לעצמו. אלא בצורה 'ממוסדת', כחגים של כל העם. מפני שבכך, ההשפעה גדולה יותר על כל יחיד, שכאשר רואה את ההתעוררות הכללית, אינו יכול להישאר אדיש מול תהליך זה!

כך מתחיל היהודי את שנתו!

כמו כל עסק, שבתחילת שנה, עורך מאזן של רווח והפסד, ובודק דרכי התייעלות, כך היהודי, שואף לעליה, לקרבת ה', לאושר – 'אשרי האיש אשר … כי אם בתורת ה' חפצו'! כמה שונה העם היהודי מן הגוי, כמה תורת חיים היא תורת ה'!

אנו יודעים, שאנו 'בנים' של השנים העוברות עלינו, מודעים להשפעת מעשינו על חיינו, אנו בוחנים את דרכינו בתחילת השנה, לדאוג לכך שנהיה 'בנים טובים'.

כעת, כאשר מתחילים אנו את השנה החדשה, ועדיין מושפעים מהחגים שעברו עלינו, שומה עלינו, לא לפספס את אותה השפעה, את האושר המונח לפתחינו! ככל שניקח לחיינו את אותה השפעה, נתמיד בהחלטות הטובות שקיבלנו, הרי ששנתנו תהיה שנה טובה, ובשנה הבאה כשנערוך את מאזן הרווח וההפסד השנתי שלנו, נגלה שהתקדמנו.

שתהיה שנה טובה לכולנו!

חגי צדוק, מרצה במרכז הישגים ויועץ נישואין ופסיכותרפיה.