מה הלקח שנוכל ללמוד מניצחון טראמפ ולהביא את עצמנו להישגים?

גילוי נאות: איני מבין פוליטיקה, איני מתעניין, ואיני יודע יותר מדי בתחום זה. המטרה בטור זה, היא לקחת לחיינו, לעבודתנו הרוחנית ובכלל, מה שאפשר ללמוד מאירוע זה.

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי כאשר שמעתי על ניצחון טראמפ היתה:

1. אם מי שנראה כמטורף, ויש אומרים שגם מתנהג כמטורף, כבש את יעדו, מנהיג העולם, – אתה ואני, שמשתדלים לנהוג בשיקול דעת, ודאי שיכולים לכבוש את יעדינו!

והנה מיד עולה בי תובנה נוספת:

2. כמעט כל יעד הבוער בך, ואתה מאמין ביכולתך, – יתכן שתוכל להשיגו, לו רק תנסה להשיגו בטירוף…

מה קרה פה?  איך זה קרה, נגד כל הסיכויים?

אדם זה הציב מטרה. מטרה שכנראה בערה בו לפחות כשלושה עשורים! כבר לפני כשלושים שנה, מינה אנשים, לבדוק את הסבירות שיבחר לנשיא… במהלך השנים, הוא ניסה להתמודד מפה ומשם. הוא חלם על כך, במשך עשרות שנים! כל שנה שעברה, העמיקה את אמונתו בדבר יכולתו והתאמתו להיות הנשיא. הוא נכשל שוב ושוב, כנראה, עדיין לא היה בו את האמונה הסוחפת בטירוף, ויתכן שגם אישיותית, עוד לא באמת התאים. במקום שיתייאש במהלך השנים, הוא רק האמין יותר. זה העמיק את מרצו. והשדר לסביבתו במשך שנים, בנה בקרבו 'זהות' של נשיא. – הוא הזדהה עם התפקיד, וסביר שבלי משים, ניכס לעצמו תכונות מתאימות (תהליך מוכר בנפש האנושית, שאף בא לידי שימוש בשיטות טיפול שונות).

3. ככל שתעמיק את אמונתך ביכולתך, במהלך שנים, במקום לחדול, – כך ירבו הסיכויים שתנהג 'בטירוף' לא מתפשר להשגת מטרתך, מה שיגביר את סיכוייך.

גם במהלך הקמפיין הנוכחי, עשה טעויות, שהורידו את סיכוייו לתחתית. פורסמו פרשות שאף הן העמיקו את נפילתו. הכי טבעי הוא להרפות, 'כי הפעם, באמת הקיר שמולי מבטון…' הוא לא ויתר! הוא נלחם. הוא אמר (כמטורף…) "אני לא פורש. מעולם לא פרשתי!". אני סבור שהאמירה כשלעצמה, אינה בעלת היגיון פנימי… אך הרוח שמאחוריה, היא שקרבה אותו ליעד.

ואגב, על לא להתייאש מול קיר בטון, אומרים בשם הרב שך זצ"ל, שהוא, כאשר מגיע לקיר בטון, והוא צריך להגיע לעברו השני, הוא אינו מנסה לעבור דרכו, אלא מחפש דרך לעקפו… כלומר: אני לא מתייאש, אך גם לא עם הראש בקיר. אני אמצא את הדרך מהראש, לא מהבטן…

4. נפילה, קריסה, אינה בהכרח כישלון. מי שמחליט אם נכשלת, הוא גם אתה!

יתכן, שזה מה שבוחריו אהבו בו. הוא לא כמו כולם. הוא 'מטורף', אבל אמתי… הוא מציב יעד, נופל וקם, כולם נגדו, הוא מפגין 'אפשר לסמוך עלי עד הסוף'. והוא אמתי, הוא אינו מסתיר את כוונותיו. רק אדם הבטוח בדרכו ומעשיו, אינו 'מתחבא'. זה משפיע, אנשים אוהבים להיות בצד הבטוח, הכנה, שאינו מסתיר, זה נוסך גם בהם תחושת ביטחון. אנשים גם מצביעים והולכים עם הרגש, לא עם הרציו (ישנם גם מחקרים המוכיחים זאת).

5. אם תהיה בטוח בעצמך, עד הסוף, אם לא תתחבא, – אנשים יחפשו את קרבתך!

ובכל זאת, ברור שזה לא 'מתכון קסם'. אלא, מה שמגביר סיכויים. ובדרך כלל, מי שלא יהיה מחושב, סביר שיכשל. זהו דבר שרואים אותו ביום יום. ה'מטורפים', בדרך כלל, מתרסקים. אנו לומדים מהאירוע החריג, רק את הנכון, לא מקבלים את כל התמונה כמודל לחיקוי.

6. חכם, לומד מכל אדם, אבל לא שוכח מה חריג ומה לא. מה 'למרות', ומה 'בגלל'.

אמנם יש מקום שהדברים החלטיים. בדברי תורה. במסכת מגילה, אמרו חז"ל "יגעתי ולא מצאתי – אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמן, יגעתי ומצאתי – תאמן. הני מילי – בדברי תורה. אבל במשא ומתן – סייעתא הוא מן שמיא". כלומר, רק בלימוד התורה, הכלל החלטי "אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי – אל תאמן!", אבל בענייני העולם הזה, עדיין הדבר אינו מחלט, אלא, תלוי בסייעתא דשמיא. 'כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל'.