"עד סוף השנה, 7000 משקי בית יזכו בדירה במסגרת תכנית מחיר למשתכן. בשנה הבאה יצטרפו עוד עשרים אלף. שנת 2017 תהיה שנה עם הרבה היתרים, והבניה תלך ותגבר. זו תהיה שנה של בניה מסיבית" אמר היום שר הבינוי והשיכון יואב גלנט בועידת התשתיות הנדל"ן והתחבורה של הארץ ובשיתוף E&Y ומשרד מ.פירון, שהתקיימה במלון לאונרדו סיטי טאואר ברמת גן.
"בעשור האחרון מחירי הדירות בארץ עלו פי שנים, בממוצע של 15 אחוז לשנה. הסיבה היא שיש 630 שלבים ביורוקרטיים מהרגע שרוצים לבנות, וגם במקום בו יש תבע מאושרת. יש מקומות כמו רכסים, שתכנית המתאר עמדה 28 שנה. שנים רבות לוקח לתכנן, רוב הזמן מתבזבז בוועדות המקומיות. בנושא ההליכים הביורוקרטיים, אנו צריכים לחתוך. להילחם במערכת בסרבול, לא יתכן שנאפשר את הדרדור למקום ה-40 כמדינה שנוח לעשות בה עסקים".
הבעיה העיקרית היא העתיד. אנו נזדקק לסדר גודל של מיליון דירות בעשרים השנים הקרובות. וכדי לעשות זאת, אי אפשר לעבוד בשיטה הקיימת.
עוד באתר:
החלטה אחת שקיבלנו שאר האוצר ואני היא לבנות כלי ארגוני פוליטי כדי לצלוח את הסבך הממשלתי, וריכזנו את הסמכויות והמשאבים אצל שר האוצר – השליטה על הכסף, הקרקע והתכנון. הביצוע מרוכז אצל משרד הבינוי והשיכון. זו חלוקה שנעשתה בצורה טובה.
בנוסף, באנו עם רעיון של מחיר למשתכן. בפשטות, המדינה השתמשה בקרקע ככלי על מנת למסות את אזרחים. מנהל מרקרעי ישראל מוציא 1000 יחידות למשל, הוא הוציא זאת בפרקים, כאשר בכל שלב הקרקע משתבחת, ומאפשרת למדינה לקבל יותר משאבים, אך במהלך השנים התחילו למקסם את הרווחים. וכך הגענו למצב שבמקום לרכוש דירה במאה משכורות, זה הפך למאתים. כלומר, שיתוף הפעולה של האוצר ומנהל מקרקעי ישראל, ייקר את הקרקע.
באנו במסגרת תכנית למשתכן להוזיל את מחיר הקרקע במחיר למשתכן, בו הקרקע תינתן במחיר קבוע לקבלן. כתוצאה מכך מה שקרה בפועל שבעפולה בה היו דירות במיליון, היום יש דירות ב-700 אלף שקל.
גייסנו את הממשלה, ובחריש יכנסו לגור בכל שנה החל משנה זו, בין אלפיים לשלושת אלפי משפחות. יש עוד שש אלף יחידות שיבנו בשנים הקרובות. סך הכל העיר תגיע לעשרים אלף יחידות דיור.
בעיה נוספת שיש בשיטה הישראלית היא משרד החינוך בונה את בית הספר, משרד התחבורה אחראי על הכבישים ומשרד הבינוי והשיכון עושה פיתוח. כתוצאה מכך, יש יחידות שהחלה בנייתן, יש בניינים שהם גמורים ויידם יש ערימות עפר. ילדים שהולכים לבית ספר עוברים ליד בורות פתוחים. אין גורם אחד שהיה אחראי על הכל.
לכן, עד סוף נובמבר יצא מכרז לבניה של 1200 יחידות דיור. אנו מוציאים קרקע לקבלן, ואומרים לו תחזיר לנו את השטח עם בתי ספר, גני ילדים, כבישים תשתיות וכד', ותמורת זה יש לך את הזכות לבנות. הוא חייב להעסיק עבור זה חברה שאחראית על הפרוייקט. ההליך פשוט, קבלן אחד, אלף יחידות דיור, וזה בזמן של 40 חודש.
הכנסנו 6 חברות זרות, שכל אחת תביא יכולות בניה ותיעוש, ואת הזכות להביא אלף פועלים. והן יכולות להתחרות על פרוייקטים. אני משוכנע שזה ייעל את התהליכים במשק.
בנוגע לדיור הציבורי, כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי תמונות מצב, בבכל מדינת ישראל יש סדר גודל של 130 אלף משפחות שמקבלות סיוע בשכר דירה. מתוכן יש קבוצה של זכאי דיור ציבורי. בעבר, למדינה היה 150 אלף דירות, אך היא מכרה לזכאים דירות. כיום יש 60 אלף דירות. סדר גודל של 2 אחוז מכלל הדירות בישראל.
בנוסף, התברר שיש 600 דירות ריקות ברחבי הארץ. בעיקר בפריפריה. עשרות דירות בדימונה, באר שבע ועוד. הסיבה שלא נכנסים אנשים מפני שהקריטריונים לא מתאימים. פישטנו את הקריטריונים, ועד ראש השנה שעבר, איכלסנו את כל 600 הדירות.
