ישראליות משותפת – עיתון הפלס על ׳פליטת הפה׳ של נשיא המדינה ריבלין. ועל אישי ציבור חרדים המשתתפים בתכניותיו.
נשיא המדינה ראובן ריבלין חולל שלשום סערה בדבריו אודות הצורך בניסוח הסכמות חדשות ביחסי דת ומדינה, שיאפשרו חילול שבת והתנהלות אנטי יהודית באזורים שונים. ריבלין נשא דברים בכנס הפורום הבינלאומי מטעם הספרייה הלאומית שדן ב"גורלו של עידן החילון" ואמר כי "המציאות השבטית בישראל מחייבת אותנו לתת מקום לפתרונות אזוריים. ייתכן שבאה העת להעניק לכל הצדדים את מבוקשם, אולם לא בכל רחבי ישראל, אלא בריכוזי מגוריהם המובהקים. ייתכן שאופי ומידת הביטוי של הצביון היהודי בספירה הציבורית – כשרות, חמץ ושבת ועד הפרדה… צריך להיקבע בעיקר ברמה המקומית, העירונית ואף השכונתית, ולא רק ברמה הלאומית. כך למשל, מדוע שהסדרי התחבורה הציבורית בשבת יידונו ברמה הלאומית, ולא יוסדרו באמצעות חברות ופתרונות אזוריים?"
הסערה שחוללו דברי ריבלין הביאה אותו לחזור בו מהצעתו הפומבית ולהבהיר כי הוא מתנגד לשינוי הסטטוס-קוו ולפגיעה בצביון היהודי. יחד עם זאת חזר ואמר כי בעתיד יהיה צורך "לשקול לעגן בהסכמה ובהידברות הסדרים שיאפשרו ביטוי וכבוד לאורחות החיים", כשהוא מצביע על ההסכמות שנעשו בעבר לסגירת רחובות בשבת באיזורים חרדיים ורומז על כך שיהיה צורך ב'הבנה' מקבילה גם לגבי אזורים אחרים.
עוד באתר:
כאמור, בעיתון הפלס נכתב הבוקר כי דבריו של ריבלין לא נאמרו במפתיע.
"נשיא המדינה חותר מאז נכנס לתפקידו להטביע חותמו על הזירה הרגישה של יחסי דת ומדינה.
"בקיץ תשע"ה נשא ריבלין דברים בכנס הרצליה ה–15, בנאום שנודע מאז כנאום "ארבעת השבטים", ואמר, כי מצד אחד יש לשמור על תרבותו וערכיו של כל "שבט", אך יחד עם זאת על כל חלקי האוכלוסיה לדעת כי "הסדר הישראלי החדש", כלשונו, דורש לעבור לתפיסה חדשה של "שותפות בין המגזרים השונים בחברה הישראלית". לדבריו, "כאשר אף שבט אינו מיעוט, אף צד לא יוכל להימלט מנשיאה באחריות לגורלה ועתידה של מדינת ישראל וכלל החברה הישראלית. כך, אף שבט אינו פטור מלהציע פתרונות להתמודדות עם אתגר ההגנה על בטחון המדינה. שותפות מטילה אחריות".
"לאחר הנאום המשיך ריבלין לפעול באופן מעשי. בפרסום רשמי שהופיע לאחר מכן נאמר "כדי להתמודד עם האתגרים שהציב הנשיא ריבלין, הוקמה על ידי המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), במרכז הבינתחומי הרצליה, בשיתוף פעולה הדוק עם בית הנשיא ובברכתו, ועדת היגוי ארצית שמטרתה לקדם את חזון 'הישראליות המשותפת'. בראש ועדת ההיגוי, עמדו פרופ' אוריאל רייכמן ופרופ' אלכס מינץ. היא כללה עשרים ותשעה חברות וחברים – מכל ארבעת השבטים ומכלל המגזרים בחברה הישראלית, בהם אישי ציבור ומובילי דעה, לצד אנשי אקדמיה ועסקים בכירים. הועדה התבקשה לזהות ולמפות עקרונות יסוד משותפים אפשריים לסדר הישראלי המתהווה".
"למרבה החרפה, בועדה זו היו שותפים גם נציגים שהציגו עצמם כמייצגי הציבור החרדי, ונתנו ידם לרעיונות החמורים שהועלו במסמכים ובסיכומים שהוגשו לריבלין.
תקווה ישראלית – לסדר ישראלי חדש
לקראת הגשת הדו"ח לנשיא המדינה הותוו במסמך מיוחד העקרונות של "תקווה ישראלית – לסדר ישראלי חדש" שהתקבלו בדיוני הועדה המיוחדת. כותרת המסמך היתה: "סדר ישראלי חדש – מחזון למציאות". בין היתר נכתב שם, כי מטרת הפעילות היא שילוב "השבטים" השונים, ובפרט הציבור החרדי, ב"סדר ישראלי חדש".
המסמך קובע: "תפיסת 'הישראליות המשותפת' עולה בקנה אחד עם גישת האינטגרציה האזרחית – שילוב אלמנטים של מדיניות רב-תרבותית עם יצירת זהות אזרחית משותפת… המערכות היסודיות המעצבות תודעה, הן שבטיות ונפרדות, וכך, גם כנראה יישארו. ועם זאת, חזון הנשיא קורא למכנה ערכי משותף, שפה אזרחית משותפת, ואתוס משותף שבכוחם לחבר את כל המגזרים הללו יחד, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית".
הועדה המיוחדת – בה היו שותפים גם נציגים חרדים – דיברה במפורש גם על הסכמה בענין "השיויון בנטל" המוטל על הציבור החרדי. "העיקרון השני בסדר אותו טווה הנשיא – האחריות המשותפת – קובע למעשה שהשבט הממלכתי-ציוני והשבט הדתי-לאומי לא יוכלו להמשיך ולשאת בנטל הלאומי לבדם. בסדר החדש, שבו ארבעה שבטים מתקרבים זה לזה בגודלם, לא יוכלו שבטים להדיר עצמם מהנשיאה בנטל ומהאחריות המשותפת לשגשוגה של המדינה ולביטחונה".
המסקנות עסקו גם בנושא מערכת החינוך וקבעו כי בכל זרמי החינוך של "השבטים" השונים יתקבל העיקרון כי "מערכת החינוך היא כלי מרכזי לקידום הישראליות המשותפת מתוך כיבוד זכויות וחובות כל השבטים". מערכת החינוך תקדם את המטרה של "הטמעת הזהות המורכבת – קהילתית-אתנית-תרבותית ואזרחית". ובהמשך: "מטרות אלה יושגו באמצעות: חיזוק ההשכלה הגבוהה המשותפת, ותכניות להכרת האחר: לימוד הנרטיב הציוני, החרדי, הערבי, הדתי-לאומי, בכל בתי הספר". משמע, בבתי הספר החילוניים ילמדו על הציבור החרדי ובמקביל מערכת החינוך החרדית תצטרך לדאוג כי תלמידיה יערכו "היכרות" עם החברה החילונית וערכיה. לסיכום נקבע כי "קידום הישראליות המשותפת בבתי הספר ייחשב כאחד המדדים להצלחת בית הספר".
רעיון מקומם, הזוי ומחפיר במיוחד נוסף מציע להנהיג בכל מדינת ישראל את המושג "חג החגים". רעיון זה הומצא ע"י גורמים ליברליים בחיפה כדי "לאחד" ח"ו בתקופת ימי החנוכה את ימי החגא הנוצריים והמוסלמים שחלים במקביל… בפרסום של הועדה נקבע כי "כצעד לקידום הישראליות המשותפת במסגרת המרחב הציבורי, יאומץ 'חג החגים' כחג כלל ישראלי; חיפה תישמר כמרכז החג הזה ועם זאת, פעילויות במסגרת החג יקוימו בכל הארץ; החג יהיה חג אזרחי ומהותו שילוב ושיתוף כלל אזרחי המדינה, בני כל ה'שבטים'".
הרעיון קובע כי הלאומיות הישראלית תהפוך למעין "דת" מאחדת ומלכדת: "אין אומה מודרנית שקמה ללא דת אזרחית פעילה, ללא נאמנות מעין דתית, המלכדת אנשים גם בחברה שהיא חילונית ביסודה ובהגדרתה".
לסיכום נקבע כי תוקם "רשות לישראליות משותפת". וכך מוצג המימסד החדש אליו מובילה הועדה המיוחדת בהשראת נשיא המדינה: "כדי שהישראליות המשותפת לא תישאר בגדר הכרזה בלתי ממומשת או משאת נפש רחוקה, יש לקדם את מיסוד שיתוף הפעולה של ארבעת ה'שבטים' במסגרת רשות ממלכתית שתוקם מכח החלטת ממשלה ובאישור הכנסת ותהיה כפופה לנשיא המדינה. רק רשות ממלכתית תוכל לקדם בצורה רצינית מדיניות ממשלתית המקדמת את העקרונות אותם הציג הנשיא – החל מליבון סוגיות של נשיאה משותפת באחריות ובנטל, בבקרה ציבורית על הרשות המבצעת (למשל, קידום תכניות חינוכיות) וכלה בהעלאת המודעות ובניית תמיכה ציבורית רחבה בחסות נשיא המדינה. רשות זו תפעל תוך הבטחת שיתוף מלא של כל השבטים ובשוויון מגדרי".
אישים חרדים שותפים ל"הסכמות"
ב"הפלס" המשיכו ותקפו את הנציגים החרדים "למרבה החרפה, גם אישים חרדיים נטלו חלק בדיוני הצוות, זאת למרות אזהרת גדולי ישראל מפני כל השתתפות ביוזמות נוסח "אמנת כינרת" שנועדו לכונן "הסכמות משותפות". חלק מהמשתתפים החרדים נושאים בתפקידים ציבוריים ופוליטיים והיו שותפים גם בעבר לגיבוש אמנות שונות והשתתפו בועדות שדנו בשינוי פני הציבור החרדי והחינוך החרדי.
"כידוע, היהדות הנאמנה דחתה בתוקף כל יוזמות אלו שתכליתן להביא להסרת המחיצות ולהתקרבות לתרבות החילונית. רבנים ואישי ציבור הסבירו כי כל היוזמות הללו אינן באות בחשבון מבחינתו של יהודי חרדי הדבק בערכי הנצח של תורתנו הקדושה.
"הציבור החילוני נמצא בתהליך מתמיד של גיבוש ערכיו המשתנים ומתחלפים חדשים לבקרים, בעוד אנו מאמינים כי זאת התורה לא תהא מוחלפת. לפיכך ברור שהסדרים של 'התגמשות שתביא לויתור הדדי' אין להם כל מקום. העגלה הריקה של העולם החילוני, שמבטאת פריקת עול תורה ומצוות, יכולה לוותר על ריקנותה ולמלא את העגלה בנכונות לקבל את הערכים הנצחיים של היהדות השורשית. אך הציבור החרדי לעולם לא יסכים לוותר כמלוא נימה מאוצרות העגלה המלאה בערכיו המקודשים, ויסרב בתוקף לאמץ 'ערכים' חדשים ונוספים" – אמרו– "כל הנוסחאות המעוותות, החזורות על עצמן בסגנון כזה או אחר, ואשר יוצרות מישוואות של 'התגמשות והכלה הדדית של ערכי הזולת' בעניינים תורתיים עקרוניים, אין להן מקום בעולמו של יהודים מאמינים שכל חייהם מודים לקב"ה על שהבדילנו מן התועים".
