בכנס השנתי "כלכלה והלכה" של מכון כת"ר בשיתוף החוג לתעשייה וניהול של המרכז האקדמי לב שהתקיים אתמול ניסו המשתתפים בפאנל בנושא מתווה הגז לענות האם מתווה הגז הוא הצלחה או טעות, האם למדינה מותר לפתוח הסכמים קיימים, ומה דעת ההלכה היהודית בעניין?
מנכ"ל משרד האנרגיה, מר שאול מרידור, קבע כי הממשלה נכשלה בלהסביר לציבור את היתרונות של מתווה הגז ואף ציין כי חלק מהביקורת על הממשלה מוצדקת: "הכישלון שלנו כממשלה הוא ביכולת להסביר את מתווה הגז לציבור, כאשר מתנגדי המתווה הצליחו לקבע בתודעה הציבורית הרבה אי דיוקים. היה קיפאון במשק הגז הישראלי, הרגולציה נעה ונדה ומשקיעים בעולם לא רצו להשקיע בארץ, נוצר פלונטר שלא איפשר לפתח את שדות הגז בישראל. רצינו להוציא את המשק ממקום בעייתי ולפתוח את הים לחיפושים נוספים ואכן בשנה האחרונה הגיעו חברות מכל העולם".
לדבריו: "אנחנו שחקן בשוק האזורי, ולא שחקן עולמי, אבל ב'מגרש המשחקים' שלנו והיכולת שלנו להשפיע על האזור המתווה נותן לנו כסף במיסים, בתמלוגים ובמס. ממשלת ישראל קדחה מאות קידוחים בעצמה אבל לא יצא מזה גז, מדינה היא לא חברה עסקית והיא לא טובה בזה. כדי להוציא גז בישראל צריך לרדת לעומק של 2 קילומטרים של ים ואחר כך עוד 4 קילומטרים של אדמה, לכן המחיר פה סביר מאוד בראייה עולמית".
עוד באתר:
מרידור ציין כי "חלק מהביקורת על הממשלה נכונה, הרגולציה בישראל והזמן הארוך שלוקח לקדם דברים הוא באמת בעיה, אבל צריך לדעת שבתשתיות שנה היא פרק זמן קצר מאוד. בנית תשתיות לוקחת מספר שנים".
פרופ' איתן ששינסקי, יו"ר ועדת ששינסקי אמר כי הטעות של המדינה הייתה שהיא נכנסה לענף הגז באיחור: "בניית אסדה עולה 8-9 מיליארד דולר. הממשלה נכנסה לסוגיה רק 8 שנים אחרי שגילו את המאגר הראשון. כלומר, כאשר הממשלה נכנסה לתמונה, חברות הגז כבר פעלו בשוק במשך שמונה שנים וחתמו חוזים כשהגדול שבהם הוא מול חברת החשמל. במדינות אחרות המדינה יוצאת למכרז ושם כבר מוגדר שהבונוס יגיע למדינה מראש, אלא שהמדינה לא הלכה בדרך הזו ונכנסה לתחום רק לאחר 8 שנות פעילות".
ששינסקי הסביר כי הגישה של הפרטה היא נכונה ובעלת פוטנציאל הצלחה גבוה יותר מאשר פיתוח ממשלתי: "יש שיטה שבה הממשלה היא זו שמפתחת אוצרות טבע, אבל בכל העולם המגמה היא להפריט ולהעביר למיקור חוץ. אלא שבישראל לא היה באמת מכרז ותחרות הוגנת ולכן היה צריך לנסות לתקן בדיעבד. על פי התחזיות, מחירי הגז בעולם ימשיכו לרדת. השוק לוקח בחשבון את ירידת המחירים בעקבות קטאר וכניסה הצפויה של איראן".
חה"כ לשעבר ממרצ, חיים (ג'ומס) אורון, טען כי החלוקה לימין ושמאל במתווה הגז הפכה את הנושא לשבלוני, פגעה בדיון הענייני, וכפר בטענה שאסור למדינה לשנות את כללי המשחק: "משאבים טבעיים הם נכס לאומי. המדינה מתערבת בשוק כל הזמן. שינו את כללי המשחק בכל כך הרבה תחומים, כך למשל שינו את הפנסיה שלנו וזה משפיע על כל אחד מאיתנו הרבה יותר מאשר מחירי הגז, שינו את כללי המשחק בביטוח הבריאות שלנו וזה אסון מבחינת הגיל המבוגר. חשוב שהמדינה תוכל להתערב גם בעתיד. הפכו את זה למשחק כאילו הימין בעד המתווה והשמאל נגד, אבל זה ממש לא נכון. הרי אני אפילו הצבעתי בעד חוק ששינסקי בוועדת הכספים אחרי שכבר התפטרתי מהכנסת".
לדברי אורון: "השוק החופשי הוא מנגנון בלתי נמנע בחברה שבה אנו חיים אבל הוא יעיל במידה חלקית, יש לו מגבלות ואסור לו להיות מוחלט. השאלה היא אם חשוב לי כמה עולה לאדם המבוגר לחמם את ביתו? אנחנו 'מככבים' באי שוויון חברתי. להאמין בתפיסה חברתית זה לא להיות רוסיה הקומוניסטית. המשק צריך לצמצם את הפערים חברתיים. במרפאות הציבוריות נמצא את השכבות החלשות אבל לא את העשירים".
. התורה מגדירה את הכיוון: המשאב שייך לציבור אבל יש למשקיע גם חלק בזה. עם ישראל צריך להפוך את הגז לכסף שיפתח את הכלכלה והחברה. המטרה היא ליצור כאן חברה צודקת יותר ויותר שוויונית. תמיד יהיו פערים אבל צריך לצמצם אותם. עם ישראל הביא לעולם את רעיונות הצדק והחלוקה השוויונית ולא ייתכן שאנחנו נהיה מהמדינות בהן חוסר השוויון הכי גדול. אנחנו שהבאנו לעולם את הערכים החברתיים אנחנו נמצאים אחרי כולם? לא יעלה על הדעת!"
פרופ' שלמה מור יוסף, מנכ"ל הביטוח הלאומי קבע כי "עמותות רווחה שמחלקות אוכל לנזקקים גם במדינת ישראל של 2016, זה כישלון של המדינה. תפקיד העמותות הוא לתת מעבר למה שהמדינה נותנת, גם לאוכלוסיות מסוימות כמו ניצולי שואה. עמותות שמשלימות את פעילות המדינה מראות על החוסן של המדינה. רוב העמותות בדרך כלל סוללות דרך או משלימות את הפעילות של המדינה או נכנסות איפה שהמדינה לא מצליחה".
