כולם מדברים על האור, אני דווקא מאוד אוהבת את החושך

דסי זייבלד טוענת שלחושך יש יכולת לחדד לנו את קווי המתאר של העצמים באור. של העצמיות באור, וגם יש לו כח, לגרום לאור שלנו, להיות בהיר ונחוץ יותר • בעיצומו של חג האורים היא מפנה מבט לכל אחד וה"חושך שלו"

אתי קצבורג

כ"ח בכסלו תשע"ז, 28/12/16 12:28

א+

א-

אור חושך

כולם מדברים על האור.
היום בא לי לדבר על התאום הלא זהה שלו,
על חושך.

חושך, נולד ביחד עם אור. הם נולדו באותו יום.
צמודים. אחים לְעולם. אחים לַעולם.

לפעמים,
וגם יותר מלפעמים
אנחנו מרגישים אותו. שם בפנים.
יושב בשקט בפינה, אבל עם נוכחות כבדה.

מאד כבדה.

ויש פעמים שהוא קצת מרשה לעצמו להשתלט, ולהתפשט, ולתפוס לו מקום רחב יותר ואפילו קצת להשתולל.
ואנחנו נבהלים.
כי זה התאום הזה, השחור,
של אור.

אנחנו מנסים לדכא אותו .להשתיק. לטפל. כמעט להעניש.
ואני רוצה היום דווקא
להאניש אותו.
לתת לו מקום של כבוד, לחושך הזה.
כי לולא חושך, לא היתה משמעות לאור.

לחושך יש יכולת לחדד לנו את קווי המתאר של העצמים באור. של העצמיות באור.
יש לו כח, לגרום לאור שלנו, להיות בהיר ונחוץ יותר.
ונוכח יותר.
ותכלס, צריך גם קצת ממנו, ואותו.

קודם כל, כי הוא חלק מהטבע, מהבריאה. גם בתוכינו. שלולא זאת, לא היתה משמעות למילים "והיית אך שמח". משום שאם הטבע של אדם הוא רק שמחה, למה צריך לומר לו להיות שמח? אלא שיש גם חושך, עצב, ועוד רגשות שאנחנו אוהבים שהם יושבים בשקט בצד, ולכן יש כח ומשמעות לצווי/להמלצה, לשמוח.

אז היום, כמו בכיתה א', כשלמדנו לכתוב, ועשינו כמעט בכל יום "יומולדת" לאות חדשה, נעשה יומולדת שמח, ל"חושך". גם כדי לכבד אותו, ואת קיומו, וגם כדי לראות אותו מול העיניים שלנו, וללמוד להכיר אותו ובו. כל אחד וה"חושך שלו".

אז תושיבו אותו על הכיסא המקושט, ותחייכו אליו. הוא התאום הבלתי מוכתר של אור , הילד הכי אהוב בגן. ובפעם הבאה, כשחושך פעוט יבוא חלילה וינסה לבקר בלבכם, תסתכלו לו בשחור של העיניים, ותדעו, שעד אותו הרגע, היה אור בלב שלכם. אחרת, לא הייתם מרגישים שבא חושך.

תודו על האור שהיה.
תכבדו את החושך. תנו לו מקום. תתייחסו אליו. כמו אל ילד קטן שצריך תשומ לב ואהבה,
ותדעו-
שכמו שהחושך של הלילה, נגמר תמיד באור,
גם החושך הזה ייגמר.

כי או שתצליחו להדליק נר קטן שלאט לאט יפחית את החושך, או שבסוף, אם תרצו או לא, יבוא הבוקר. ככה זה מימי בראשית.

יש דעות שבחנוכה, זהו גמר חתימה של הימים הנוראים. בשמחת תורה, כשקוראים בתורה את פרשת בראשית, מצטרף הקהל במילים "ויהי ערב ויהי בוקר יום……" אפילו במנגינה מיוחדת.
ראיתם?
בלי שנעשה כלום,
ויהי ערב
ואז
ויהי בוקר
יום. ………

נ.ב.1
וזה עוד לפני היתרונות שלו, שלא הזכרנו הפעם. קחו בקטנה: כשם שיש תהליכי צמיחה וגדילה, שצריך אור בשבילם, כך יש הורמונים מסויימים ותהליכי ריפוי, שמתרחשים דווקא ורק בלילה, בחושך. יש צמיחה, שיכולה לקרות רק כשחשוך. ומי לא רוצה לגדול???

נ.ב.2
לא. אני לא מתכוונת שצריך להרשות לו לגור קבוע, ולנהל את מזג האוויר בלב שלנו. אבל אם הוא מציץ, לא להיבהל, לתת לו קצת צומי וזמן ואז הוא חוזר בשקט לפינה שלו ומתנהג יפה.