בשעות האחרונות פורסם כי העיתונאי אהרן גרנות ששנים רבות משמש ככתב בשבועון "משפחה", פורש מתפקידו. בשיחה מפתיעה שערך מנחם טוקר ב"זמן אוויר" בכדי לבדוק את המידע הזה, סיפר גרנות כי הפרישה היא לא לגמרי וכי הוא עסוק בפרוייקט שבא לפתחו לפני זמן מה ובו הוא משקיע את מיטב כוחותיו "בחודש האחרון הרגשתי גנב כשלקחתי את המשכורת מהעיתון. ראשי ורובי בעמותה" הוא סיפר.
גרנות שבשנותיו הרבות היה סמל לעיתונאי אמיץ ללא חת אשר הגיע למקומות הכי מרתקים, מסוכנים, מיוחדים ומרגשים, ענה לשאלות המאזינים וסיפר על חוויותיו שלדבריו "לא נגמרו. המילה פרישה לא כל כך במקומה. אני אמשיך לכתוב אך לא ב'משרה מלאה' אם כי שוב, זה יהיה הרבה פחות, אין ספק שירדתי פאזה ואולי כמה פאזות".
הוא מספר על התגובות שמקבל סביב החלטתו "החברים מפרגנים ומעודדים מאד. סך הכל מדובר על כ-40 שנות עיתונות שכאמור, לא נגמרו אבל הגיע הזמן קצת לשנות, לעשות משהו קצת אחר" הוא אומר. "אמרתי לחבריי במערכת" הוא מספר "שבימים עברו היינו הולכים לנביא לקבל את דבר ד'. היום, כשאין נביאים, איך אנחנו יודעים? אנחנו יודעים לפי מה שהקב"ה מגלגל לפתחנו. ובנושא של העזרה לחיילים חרדים בודדים הגיע אלי".
עוד באתר:
כשנשאל גרנות על מסעותיו המגוונים, הוא עונה "יש מסעות למקומות רגועים ויש מכוננים. הנסיעה להודו לדוגמא, היתה מכוננת ולא בגלל הרוחניות המזויפת שיש שם. אתה פשוט נחשף לעולם אחר" עם זאת הוא מספר כי המקום הכי מפחיד בו היה זה בעיר עזה: "מיד לאחר הגירוש מגוש קטיף נשלחתי באופן רשמי בכדי לבדוק את מצב בתי הכנסת. הייתי במפקדה של חמאס בעזה והמפקד שם פחד שאסתובב ברחובות עזה אז לקחו אותי לראות מקומות מהם משגרים קטיושות לישראל והכירו לי את המחבלים שעושים את זה. בכל המסע הזה חיכיתי לרגע אחד – הרגע שאחרי. רציתי שזה ייגמר".
לדבריו, הוא היה תחת אש במקומות נוספים "הייתי תחת אש כשסיקרתי את המורדים באוקראינה. אני זוכר שכשהייתי באוקראינה נפגשתי בסגן הרמטכ"ל הגיאורגי שבא להתנקם ברוסים. למה להתנקם? זמן מה לפני כן הייתי בביקור בגיאורגיה, אז, הרוסים הפגיזו את גיאורגיה וגם שם פגשתי את אותו האיש באותו התפקיד".
כשנשאל על המקום הכי מרגש בו ביקר ענה כי ללא ספק היה זה בג'רבה "פתאום אתה מגלה חרדים שחים בחרדיות עד הרגע הזה בצורה מרגשת" הוא אומר. בנוגע לכתבה ההיתולית ביותר שיצאה תחת ידיו, הוא מספר "התחפשתי במסגרת מתיחת פורים לקבצן. הבאתי סיפור הזוי שמי שקרא אותו ותרם, מגיע לו על שנתן. זה היה בסגנון 'יש לי וילה שלוש קומות, לא החלפתי רכב חדש כמה שנים וצריך כסף לעוזרת בית' משהו הזוי והתשובה לשאלה האם אנשים קוראים את הסיפורים לפני שתורמים קיבלנו תשובה חד משמעית. אנשים תרמו. עד היום יש לי חבר שלא מדבר אתי כי הוא לא זיהה אותי ותרם".
כשנשאל על תחרות, אם קיימת, למול מערכת עיתון "משפחה", אמר גרנות "תחרות תמיד מאתגרת. בקהילה ללא ספק בעל תחרות הוגן. אני מחמיא לכולם. יעקב ריבלין חבר טוב אישי שאגב הראשון שבא לבקר אותי לאחר שהבן המאומץ שלי נפצע. העורכים של בקהילה לדורותיהם. המודיע. בכלל, העיתונות החרדית עלתה רמה בעשור האחרון. מעולם לא חשבתי על מישהו ממערכת אחרת כאוייב שלי"
האזינו:
