שנה של געגועים, כאב ומחשבות על מה שהיה,שנה מאז פערה בנו תאונה קטלנית אחת חלל בלב. שנה מאז נצרבה בתודעה הציבורית אותן צמד מילים מצמרר שהחריד וטלטל את כולנו "אסון 402".
בלילה ההוא ו' באדר תשע"ו השמים נפלו עלינו, הגעגועים, התמונות, והקולות אינם מרפים מאיתנו.
בני,יעקב מאיר חשין ז"ל,ילד יקר, מלא קסם , ירא שמים, נאמן וישר,עשיר בתוכן, כל מי שהכירו נשבה בקסמו,ילד טהור וזך. תמיד שאף להתקדם במעלות התורה, ולמרות שהעיד על עצמו שסיים את כל התורה כולה לא הראה שמץ של גאווה. בכל עת היה הוגה בתורה ובכל עת מצוא השתוקק ל"מתי אבוא לידי ואקיימנה"..
עוד באתר:
תמיד עם חיוך על שפתיו עזר בבית ומחוצה לו בלי להתאונן.
יעקב מאיר שלי!
קשה עלי פרידתך מאתנו,ילד טהור שנוכחותו השרתה עלי תמיד רוגע וחום. הגעגועים קשים מנשוא!!!
הלכת לעולם שכולו טוב כשפסוקים שגורים על לשונך,בדרך לפגישה בו יכולת אולי להקים בית בישראל אבל גזירה נגזרה מלפניו, וכל שנותר הוא לבקש שתהא מליץ יושר שם למעלה לפני כסא הכבוד שנזכה לגאולה השלימה ולתחיית המתים במהרה בימינו אמן.
הכותבת בדמע , אמא.
