בפגישה שנערכה היום בין חברי הכנסת זועבי, ג'בארין וסעדי, ובהשתתפות החוקר ד"ר נוהאד עלי, הגישה חברת הכנסת חנין זועבי דוח מיוחד למבקר המדינה ד"ר יוסף שפירא. הדו"ח עוסק בליקויי המשטרה בטיפול בפשיעה בחברה הערבית. מלבד מבקר המדינה, ד"ר יוסף שפירא, השתתף גם הצוות הבכיר האחראי על הנושא באגף ובחטיבות של משרד מבקר המדינה.
ח"כ זועבי ביקשה ממבקר המדינה לחקור את ממצאי הדוח הקשים. מהדוח עולה בין היתר כי: שיעור מקרי הרצח בחברה הערבית גדול פי 7.4 משיעור מקרי הרצח בחברה היהודית (ביחס לגודל האוכלוסייה).
לפי הדיווחים בועדות הכנסת, כמות הנשק הבלתי חוקי עומדת על כ- 400,000 כלי נשק, כאשר כ-80% מכלי נשק אלה נמצאים בחברה הערבית.
עוד באתר:
כ-25% ממקרי האלימות מדווחים למשטרה.
קיימים לפחות 1000 תיקי רצח (במצטבר רב שנתי) בלתי מפוענחים.
הדו"ח חושף וממחיש שמדד "סיכוי העבריין להיתפס" הנמוך בחברה הערבית במקרי רצח, יכול להסביר את פערי הפשיעה הגדולים (740% כאשר מדובר ברצח) בין 2 החברות: כאשר סיכוי העבריין הערבי להיתפס זניח, דבר לא יבלום אותו. ובאין הרתעה הפשיעה משתלמת.
הדו"ח טוען שמשטרה לא מעוניינת להעלות את "סיכויי העבריין להיתפס", ובכך להוריד את רמת הפשיעה, הדו"ח טוען עוד שמשטרה דואגת אך ורק לשלוט בתופעת הפשע, כך שהיא לא תתפשט ליישובים היהודים הסמוכים. היא עושה זאת באמצאות מערך מודיעין חזק וע"י ניהול מעין "מאזן אימה" בין ארגוני הפשע השונים, אותם היא מחזיקה ברמה "סבילה" בתוך הישובים הערבים, כל עוד שפעילותם לא זולגת אל תוך החברה היהודית.
הדו"ח מנמק תיאור קשה זה אודות מדיניותה המכוונת של המשטרה על בסיס הטיעונים הבאים:
- רמת פענוח נמוכה בהשוואה לחברה היהודית, למרות שמדובר באותה משטרה עם אותם משאבים וכישורים.
- תופעת האווירה הנינוחה בקרב הפושעים מוכיחה את חוסר ההרתעה של המשטרה: ביצוע פשעים לאור יום, במרחב הציבורי, בפנים גלויות, ממש מתחת לעין הבוחנת של מצלמות המעקב. חלק ממקרי הרצח אף בוצעו בסביבה המידית של תחנות המשטרה.
- חקירות הלוקות בחסר: תשאול חלקי של עדים, התעלמות מעדויות מרכזיות, אי בדיקת חומר מצולם, חקירה חלקיות של זירות האירועים.
- אי-קיום מבצעים לאיסוף נשק, למרות הנתונים המבהילים אודות כמויות הנשק הבלתי חוקי הגדולות בחברה הערבית
- טיפוח יחסים מפוקפקים עם ראשי ארגוני הפשע, ע"י הפיכתם לסוכני "סולחה", הליך המעצים את מעמדם חברתי. הדבר גורם אף להחלשת שלטון החוק, ומחזק במקביל מבנים חברתיים הגמוניים מיושנים.
המשטרה מרבה לתרץ את רמת הפענוח הנמוכה בעזרת הטענה "שהיא לא זוכה לשיתוף פעולה בחברה הערבית" ובכך היא מעבירה למעשה את האחראיות לכישלונה לחברה הערבית עצמה. הדו"ח מציג את הנקודות הבאות כמענה לטענה בעייתית זו:
- 80% מהנשים הערביות שנרצחו, פנו למשטרה למרות כל החסמים והגישו תלונות. במה עזר להן "שיתוף הפעולה" זו? המשטרה לא הצליחה להגן על חייהן, על אף שיתוף הפעולה שלהן.
- המשטרה בעצמה לא חוקרת עדויות מרכזיות ולא משתמשת בתיעוד המצולם של אירועי פשע שהתרחשו ממש מול מצלמות המעקב.
- "שיתוף הפעולה" ההדוק בין ארגוני הפשע והמשטרה מנפיק לאנשי אותם ארגונים הגנה: אנשי ארגונים הפשע לא נחקרים ולא מועמדים לדין. התופעה זו גורמת נזק ממשי לחברה.
הדו"ח קורא להכרזה על מצב חירום והצבת יעדים רלוונטיים כמו איסוף נשק חם, טיפול עומק בפשיעה המאורגנת, אי חידוש רישיונות הנשק הקיימים, ואי מתן רישיונות חדשים, הפסקת מתן נשק למתנדבי המשטרה, טיפול באירועי ירי, חקירה מלאה ומעמיקה, תכניות לשיקום לאסירים, מתן הגנה ממשית לנשים תחת איום החל מהערכת מסוכנות ועד למתן סל אמצעי הגנה, תכנית להגנה על עדים, לבחון מחדש את התוכנית "עיר ללא אלימות", שקיפות בנתונים והצגת דו"ח שנתי מפורט לועדת המעקב בעליונה.
הישיבה תוארה גם ע"י חה"כ וגם ע"י הצוות של המבקר כחיובית וחשובה. צוות מבקר המדינה הכיר בחומרתה של הבעיה, וכעת מתבצע סקר מקדמי אודות הבעיה, ובמהלך חודש אפריל תתקבל החלטה בנוגע לביצוע ביקורת מלאה.
