״מן הבקר מן הבהמה ומן הצאן תקריבו את קורבנכם״ (א, ב)
שואלים מדוע לא מביאים קורבן מן הדגים? ביאור נפלא כתב בליקוטי ״אנשי שם,, הנה ידוע השאלה הנוקבת בענין הקרבנות, אם האדם חטא בהמה מה חטאה? וביארו כך:
אומרים אנו בתפילת מוסף של ראש השנה ״אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם …כי זכר כל היצור לפניך בא״, מה ענין לפקוד את כל היצורים שהיו בעולם וכבר מתו, אלא ״בראש השנה ספרי חיים ומתים פתוחים לפניו״, הקב״ה פותח את ספרי המתים ומעיין בדינם, איזה נשמות יזכו לחיי נצח ואינם צריכים לבוא להתגלגל בעולם הזה. ואיזה נשמות צריכות להתגלגל לעולם הזה בדומם צומח חי מדבר, כל אחד לפי דינו, עד שתתברר ותזדכך לזמן שקבע ה׳.וכאשר יתוקן לגמרי, אז יבוא הניצוץ ההוא לאיזה צדיק שאוכל בקדושה ובטהרה ומברך בכוונה על מאכלו, ועל ידי זה הוא מתקן את הנשמה המגולגלת בה. אך אם יבוא המאכל לאדם רשע ח"ו, אז לא די שאינו מתקנו אלא עוד מקלקלו שנופל מחדש לאיזה דבר להתגלגל שוב וזה הטעם למה שאמרו חז״ל (פסחים מט.) ״עם הארץ אסור לו לאכול בשר״, כיון שלא מברך על אכילתו. ולאו דווקא עם הארץ אלא אפילו תלמיד חכם והוא רשע אסור לו לאכול בשר, כי אין בו כח לברך ולתקן באכילתו. וכאשר אנשים אלו אוכלים בשר, השר הממונה על בעלי החיים תובע מהם דין עלבון דם הבעלי חיים, כי מאי חזית דדמך סומק טפי (מה אתה עדיף ממנה).
והנה הקב״ה מזמין לכל חוטא בהמה שמגולגל בה נפש שחטאה גם כן אותו חטא, וכאשר מקריבה האדם לקרבו וחוזר בתשובה, בזה יש תיקון לשניהם יחד. וזהו הפירוש ״אדם ובהמה תושיע ה' (עיין ברקאנטי פרשת נח ופרשת שמיני). וכיון שיש בהקרבת הבהמה תיקון גם עבורה לא קשה כלל, אם אדם חטא בהמה מה חטאה?. והנה רוב נפשות הרשעים מגולגלים הם בבהמה חיה ועופות, אולם נפשות הצדיקים שעשו לפעמים חטא קל אינם מגולגלים בבהמות וחיות אלא מגולגלים הם בדגים, וזאת הסיבה שדגים אינם צריכים שחיטה כפי שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת שמיני) כיון שאינם צריכים תיקון כמו הבהמות והחיות, על כן אין להם צורך להצטער בצער סכין השחיטה, ואינם צריכים יגיעה לתקנם. ולפי זה מובן היטב מדוע אין מביאים קורבן מדגים, שהרי אין צורך לתקן את הנפש המגולגלת בהם, ואם אדם חטא הדג מה חטא. ומזה למדים אנו כמה זהירות צריכה להיות כשמכניסים דבר מה בפינו, ומה פועלים אנו בברכותינו…
עוד באתר:
ובאותו ענין סיפר האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) על סבו הקדוש רבי יעקב זיע״א. באחד הביקורים שלו אצל אחד מתלמידיו, שהה שם עד יום חמישי והיה בדעתו ללכת לעירו לקראת שבת, הפציר בו תלמידו שישבות אצלו בשבת וכל הפצרותיו עלו בתוהו. והנה ברגע האחרון שינה את דעתו והחליט להישאר אצלו ביום השבת, מחמת מעשה שהיה עמו. בעת שישב לאכול לפני גמר הסעודה, לפתע בא גדי אחד מהעדר של בעל הבית קפץ על שולחנו של הרב, ושם פניו עד פניו, בעל הבית בא להוציאו אך רבי יעקב לא נתן לו, ואמר להניח לו, הסתכלו כמה רגעים זה בזה, אמר הרב לגדי – לך עם הצאן ועשיתי כדבריך, תיכף ומיד ירד הגדי מהשולחן וחזר למקומו. אז אמר רבי יעקב לתלמידו כעת מוכרח אני להישאר כאן בשבת, בתנאי שתשחט את הגדי הזה לסעודת שבת, וכך היה, שחטו את הגדי כדת וכדין עם כל הכוונות שצריך בעת השחיטה, ואכלו את בשרו בסעודת השבת. בחצות ליל שבת שכולם נמו את שנתם, שמע בעל הבית מישהו מדבר עם רבי יעקב כמה מילים ומסתלק. בבוקר שאלו תלמידו, מי הוא שדיבר עם רבינו בחצות חלילה! ענה לו רבו, הייתה זו הנשמה שהתגלגלה בגדי, וכה אמר לי: כשם שתקנת אותי והשבתני למקומי בגן עדן, כן יוסיף לך ה׳ גדולה על גדולתך, ותזכה לאריכות ימים.
******
"אדם כי יקריב מִכֶּם" (א, ב)–
כתוב במדרש תנחומא בשעה שציוה הקב"ה לישראל פרשת קורבנות, נתקבצו אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו מפני מה ציוה הקב"ה לישראל קורבנות ולנו לא ציוה?, אמר להם שוטים שבעולם ישראל שקיבלו את התורה נתן להם קורבנות אבל אתם שלא קיבלתם את התורה לא נתן לכם קורבנות ע"כ.
שואל רבינו יוסף חיים מבגדד (הבן איש חי)בספרו "אדרת אליהו" מה הקשר בין התורה לקורבנות? מילא תורה אין להם, אבל עוונות!!, הרי יש להם את שבע מצוות בני נח שנצטוו, אז למה לא תינתן להם הזכות לכפר על חטאם?, ואפשר לתרץ על פי משל לאדם שיש ברשותו גביע יקר ערך מקריסטל ירושה מאבות אבותיו ששמרו עליו זה כמה דורות, ובאחד הימים תוך כדי עבודות הבית החליק הגביע מידי אשתו והתנפץ לרסיסים, מה תעשה? ומה נייעץ לה כדי להעביר את הדבר בקלות?, שתבשל תבשיל האהוב על בעלה, תערוך שולחן נאה ותתנהג כמו אסתר המלכה כדי למצוא חן וחסד לפניו כדי שלא יקצוף עליה יתר על המידה, אבל אם היה קורה מקרה כזה לאדם זר אשר הפקידו בידיו את הגביע לא תועיל שום הכנה ולא ארוחה אפילו במסעדה הכי יוקרתית !!. שלם ישלם במיטב כספו.
קבלת התורה הינה למעשה כריתת ברית של עם ישראל עם הבורא, וככל שהעבירה חמורה אנו חשובים ויקרים יותר לבורא יתברך והראיה שהוא בעצמו כביכול ייעץ לנו איך לפייסו, לעומת זה אומות העולם שלא קיבלו את התורה, ולא כרתו עימו ברית, אין סיבה שיתפייס עימם ע"י קורבן, כמה תובנה זו מחממת את הלב בימינו שאין קורבנות חז"ל אמרו ונשלמה פרים שפתינו ח"ו אם חטאנו כיצד נרצה את אבינו שבשמיים? באיזה מטעמים נפייסו?, עם עוד שעה של לימוד תורה עם עוד מעשה חסד אלו הם המטעמים של דורנו "ונשלמה פרים שפתינו", ובמיוחד בימים אלה של חסד לקראת חג הפסח הבעל"ט נרבה במעשים אלו כדי לרצות את אבינו שבשמים.
