ממש ברגעים האחרונים העמוסים הלחוצים והמעייפים שלפני חג הפסח בי"א ניסן חל יום הולדתו של הרבי מלובביץ, וזאת הזדמנות נפלאה לצאת ולהתעלות לרגע רוחני מתוך ההכנות הגשמיות.
בכל שנה מחדש אני מהרהרת בזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, ומרגישה צורך חזק להודות לה' יתברך על המתנה שנתן לנו ציבור הנשים. דווקא בעידן בו נשים כה "מאודרות" (מלשון האדרה), אך לא מאושרות, העניק לנו הרבי את היכולת להיות מאושרות.
ב-1952 עשור לפני שהחל הגל השני של הפמיניזם בארה"ב הקים הרבי את ארגון נשי ובנות חב"ד העולמי והעניק לנשים את ההזדמנות לשנות את העולם, בצוותו לנו את מבצעי הנשים שמשמשים שער כניסה ללבן של כל הנשים היהודיות בעולם.
עוד באתר:
לא משנה אם זו שמולך נמצאת בסכנה רוחנית או גשמית, תמיד תמצאו שפה משותפת סביב נרות השבת, כשרות המזון וטהרת המשפחה. תמיד תהיה שם ברקע איזו סבתא יהודיה שורשית או תמונה משפחתית יהודית כזו או אחרת. כאשר יעלה נושא של שלום בית או זיווג, תמיד יתבקש ה"מתכון" היהודי לחיים זוגיים – טהרת המשפחה. כי למרות כל "המהפכה" הפמיניסטית, מי לא חולמת על אהבה, פרחים, לבבות וורודים ואושר בחיים.
בפרשת צו מצווה התורה את הכהן להחליף בגדים כאשר הוא עומד לבצע את "תרומת הדשן". הנה לשון הפסוק אותו אומרים בכל יום קודם התפילה: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור". רש"י מסביר שהוצאת הדשן עשויה ללכלך את בגדיו של הכהן ולכן עליו להחליף את בגדיו. על הדרך מלמדת אותנו התורה נימוסים והליכות – "בגדים שבישל בהם קדירה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו".
את הסיפור הבא מספרים על הרבי מהר"ש (האדמו"ר הרביעי בשושלת חב"ד). בימים בהם היה מקבל חסידים ליחידות, היה מזיע הרבה ומחליף שוב ושוב את בגדיו. פעם נשאל על-כך והסביר: "כאשר אני מקבל אורח בפרטיות, עליי להתלבש בבגדיו כדי להבין את שעובר עליו מנקודת מבטו. לאחר מכן, על מנת שאוכל לייעץ לו, עליי לפשוט את בגדיו וללבוש שוב את בגדיי כדי לראות את הדברים מנקודת מבטי. אך על מנת לומר לו את הדברים כך שיתקבלו על דעתו, עליי שוב ללבוש את בגדיו… מה הפלא אם כן שאני מזיע כל-כך?"
מאמנים ויועצים יודעים שעל מנת לעזור, עליהם להקשיב ללא שיפוטיות. דהיינו, להיכנס לעורו של מי שעומד מולם ולראות את הדברים מנקודת מבטו. לעיתים אין כל משמעות לעצות ולניסיון הרב אלא להקשבה. להזדהות וליכולת ההכלה.
תראו לי עוד נשים שמחליפות ערב פסח את בגדי העבודה שלהן ולובשות חגיגיות כזאת כדי לחגוג לרבי שלהן יום הולדת, מניחות לרגע את כלי העבודה ורשימות הקניות וממהרות לחלק מצה שמורה או נרות שבת לעוד אישה יהודיה, תודה לרבי שהפקיד בידינו אוצר כל כך יקר והוא סומך עלינו שהמשימה תבוצע על הצד הטוב ביותר!
וזו המתנה שלנו הנשים לרבי לרגל יום הולדתו. לספר לעוד אישה יהודיה איך מגיעים לאושר בחיים. לחבר אותה לשורש נשמתה, למקום ממנו שואבים את האושר. זאת לא משימה פשוטה כפי שהיא נשמעת. אבל היא השליחות וגם הייעוד שלנו בעולם כל כך מבולבל.
