מונולוג של אשה שהחליטה להיכנס לפסח כבת חורין אמיתית בלי להיות שפחה לכל הסטראוטיפים שהיתה רגילה אליהם בעבר.
כל שנה כשאני יושבת בשולחן הסדר, עייפה, מפהקת, עם חריצים וסדקים בידיים, מריחה את אדי האקנומיקה שעולים מכל פינה ומתערבבים בריחות התבשילים, בא לי לבכות, כן, אל תתפלאו, אני מסתכלת בהגדה בעיניים שורפות והמילים בני חורין קצת לועגות לי, בת חורין? מי? את? נו, באמת… תראי את עצמך, קרועה מעייפות, עייפה מתסכולים, מתוסכלת מהעצבים… ככה נכנסים לחג החרות?
השנה, אני יכולה להבטיח לכם, אשב לליל הסדר עם חיוך אמיתי, לא מרוח, וההרגשה תהיה משוחררת בלי זיופים. למה? אתם שואלים, אז אגלה לכם איך הצלחתי השנה להיות באמת בת חורין!
זה התחיל ברשימת המטלות שהכנתי, כל שנה העמסתי עליה אוקיינוס של משימות, מניקוי הנברשות ועד לקרצוף הבוידעם. השנה, עם החלטה אמיצה ועצימת עיניים מול כל ההרגלים הישנים דיללתי אותה לרבע, ויתרתי על דברים שהייתי מחרפת את נפשי עליהם ומשלמת בויתור על שעות שינה, הפעם הייתי גיבורה. ניקיתי מה שצריך ואפילו יותר, אבל מה שצריך, שמעתם? אז, מחיאות כפיים!
עוד באתר:
זה המשיך בשינוי בכמויות הקניות האדירות לבגדי הקיץ לכל הילדים, אם פעם חשבתי שאחרי פסח החנויות נסגרות לתמיד, ולא נוכל לקנות לעולם עוד חולצה ליום חול ועוד חצאית תלבושת, הפעם, עם הרבה עוז שיננתי לעצמי ולטף שגם אחרי פסח אפשר לקנות ותאמינו לי, במקום לשרוף שעות על דחיפות בחנויות העמוסות היה לנו אפילו זמן לשחק ביחד בערב החג במונופול, מקווה שלא התעלפתם!
וכמובן, איך לא? פינינו לנו יום משפחתי חופשי של בין הזמנים לפני החג וטיילנו בהנאה בצפון הפורח. מי שלא ראה את הברק בעיני ילדי לא ראה ברק מימיו… המסלולים היו שלנו ולא של כל עמישראל שיוצא בחול המועד ואנחנו נהנינו מיום של חירות אמיתית, רק, אזהרה קטנה, אל תלמדו ממני כי בשנה הבאה אני מתכוונת לחזור על הרעיון ולא מתחשק לנו לפגוש את כולכם.
אז עשיתי ריסט על כל ההרגלים, אטמתי אוזניים מול כל ההספקים של השכנות, בדקתי היטב מה מתאים לנו.
גדלתי, לא?
כשאשב בחיוך מול ההגדה ארגיש בהחלט בת חורין. חג חרות שמח לכולכם!
