זהו זה עבר לו הסיפור,
שדיברנו עליו עוד מכיפור,
וחזרו הטביעות הקטנות,
לארונות ולחלונות,
ושוב לנקות, רגיל,
וחזרו פירורים להתפזר,
מסלון ועד חדר,
ושוב לטאטא, בגיל,
ופתאום,
לנקות את הבית,
זה נראה פשוט,
ופתאום,
לקרצף את השיש,
מאתגר פחות,
עוד באתר:
וניקיון הבית הוא כבר לא משימה,
ושמירה על הסדר היא רק שגרה,
ואין פה שום מטרה,
שנראית באופק,
לא ליל סדר, לא מצות ולא יין מחכים,
ואין פה שום חתירה,
וגם לא חשק,
לא כבוד, לא תהילה מחכים,
וכל האוויר יצא,
והמרץ והעשייה,
וגם החג תם,
תם וגם ונשלם,
הכל נגמר, האמנם?
ומה אתי נשאר?
מחשבות שלקחתי,
תובנות שהשכלתי,
להבין,
דברים שקיבלתי,
הבנות שהחכמתי,
להפנים.
וזה כל הסיפור,
אחרי הנחיתה,
להמשיך לטוס,
בתום ההתרגשות,
להמשיך לנסוק,
אל על,
אבל…
כל אחת בדרכה,
הייחודית.
וכל אחד בדרכו,
הייעודית.
