את הפוסט פתח ראש המחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים בשנקר תמיר גרינברג במילים "כיצד הציל דוד ביטן את חיי".
גרינברג מתאר בפוסט שפרסם, את סיפור הצלתו על ידי יו"ר הקואליציה דוד ביטן: "כחייל שירתתי כחובש גדודי בגדוד 82 של חטיבה 7. יום אחד הצטרף לצוות החובשים בחור חביב בשם דוד ביטן, שהגיע אלינו הישר מקורס חובשים. קל היה לחבב אותו: הוא היה צנוע, חכם, טוב לב, טוב מראה (ובכלל לא שמן), רגיש, וביחוד – שתקן מופלג. חוץ מחוש ההומור הנהדר שלו , זו הייתה תכונתו הבולטת ביותר: החובש הצעיר הזה לא הוציא מלה אחת מפיו בטרם חשב על כל ההשלכות שתהיינה לה. אני זוכר שאותי, כבחור אימפולסיבי, תכונה הזו הרשימה מאוד, ולימים, כשנודע לי שהוא לומד משפטים – זה היה נראה לי טבעי ביותר. בקיצור – התיידדנו.
"המחנה היה ברמת הגולן, הימים היו ימי חורף, ואת החדרים חיממו תנורי ברזל גליליים וגבוהים שפעלו על נפט. על גבי התנור היה מכסה ברזל כבד שמנע מן העשן להיפלט אל תוך החדר, ומצידו של התנור יצאה ארובה דרך התקרה ופלטה את הפיח את שמי רמת הגולן.
עוד באתר:
"יום אחד נכנסתי לשנת צהריים של יום שישי. היה קר במיוחד, והתנור פעל במלוא עוצמתו. נרדמתי תוך שניות.
"כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית חולים. לא הבנתי איך ומה אני עושה שם. הרופא הגדודי, שבא לבקר, סיפר לי את השתלשלות העניינים:
"מסתבר שהארובה בחדרי נסתמה. התנור התמלא עשן שהלך ונדחס, עד שהעיף את מכסה הברזל, וכל החדר, כשאני ישן בתוכו , התמלא עשן ואפר. מתוך שינה שאפתי את העשן והאפר אל ריאותי, עד שנחנקתי . דוד, שהיה תורן במרפאה, ראה לפתע עשן יוצא מתחת לדלת. הוא רץ אל תוך החדר אפוף העשן, ומצא אותי חסר הכרה על מיטתי. במהירות משך אותי אל מחוץ לחדר, וכשבדק את מצבי לפי כל חוקי החובשות מצא שאני ללא נשימה. הוא צעק לעזרה, ותוך כדי כך החל לבצע בי הנשמה מלאכותית עד שנשימתי חזרה. אחר כך פוניתי לבית החולים באמבולנס.
"שכבתי בבית החולים יומיים עד שהרשו לדוד לרדת מהבסיס לבקר אותי. שמחתי מאוד לראותו. 'תודה', אמרתי לו. 'עזוב', חייך בביטול. 'הבאתי לך מצופה'.
"אז מה אגיד? היום, גם כשהוא מתבטא בצורה המעצבנת ביותר על השב"כ, או כשהוא מתייצב בחזית להגנת נתניהו (ונאמנות היא תכונה שאני מעריך) – במקום שאתם רואים פוליטיקאי ממולח – אני רואה את דוד ביטן לבוש מדי ב', עם החיוך הביישני והניצוץ הממזרי בעיניים כשהוא זורק בדיחה מצויינת, ואני זוכר לו שבזכותו עודני פה, ועודני אסיר תודה, ובהחלט מחבב אותו".
