זהו זה. בין הזמנים נפתח רשמית! לא עוד חופש רק לבָּנּוֹת. כעת כל המשפחה מתאחדת בחופשתה. בני הישיבות הקדושות המסולאים בפז ימלאו כל סמ"ק בישובי צפון הארץ. שוב נראה את הרכבים השכורים הנושאים תכולת דירה שלמה על גגותיהם ממלאים את כבישי הצפון, את המשפחות הצנועות שכל אחת מהן בדיוק מצאה "פינה נסתרת ממש" על חוף הכינרת ואת המניינים המתחלפים בתחנת הריענון של כביש 6 שהופכת את פניה בימים אלו ל"איצקוביץ" של בין הזמנים.
אין ספק כי בסיומה של שנת לימוד והתעלות הגיע הזמן לצאת לנופש וטעינת מצברים רוחניים וגשמיים לקראת זמן אלול נורא ההוד הבא עלינו לטובה. ומי ראוי לכך יותר מהבנים הצדיקים שלנו המפארים את היכלי הקודש במשך כל השנה כולה, בשביל מי נבראו כל נופי הצפון הציוריים, נחלי השייט, האוויר הצח, אם לא בשביל בני התורה?
אכן, תקופת הנופש הקרוב הינה הזדמנות מצוינת לשאוף אוויר צח ולחזק את מאמר חז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.
עוד באתר:
אך כמו כל דבר טוב יש גם צד שני למטבע. מטבע הדברים, הנסיעה למקומות הקיט כרוכה במגע עם אנשים שאינם חלק מהנוף היומיומי של בן הישיבה, ופעמים שהם ממש ההיפך הגמור. בעל הצימר אותו הזמנו לא בהכרח נמנה על ציבור עובדי ה' כמו גם פקידת הקבלה במלון. גם מדריך השייט בקיאקים ונהגי הג'יפים במסלול האתגרי, אינם בהכרח מחובשי בית המדרש. והם, איך לומר, לא ממש בקיאים בעולמנו הפנימי על כל הניואנסים שבו. אם לא חופשת בין הזמנים, סביר להניח כי רבים מהם לא היו נתקלים לעולם בבן ישיבה בגודל טבעי. הגורם המקשר – וכמעט היחיד – בין אותם אנשים לבין הציבור החרדי הוא התקשורת, ועליה אנחנו לא ממש אהובים בלשון המעטה. אף אחד לא יעלה כתבה על הגמ"חים הנפלאים שלנו, המצילים מאות משפחות מרדת שחת אלא אם כן יש שם חשד לפרשיית הונאה כלשהי. הם לא יצלמו את אצילי הנפש ברחובותיה החרדיים של ירושלים המניחים את שקיות הקניות הכבדות שלהם בצד הדרך כדי לעזור ליהודי לדחוף את הרכב התקוע במעלה הרחוב, גם אם בעליו איננו חובש כיפה. אך אם כמה פוחזי אשפתות יבעירו פח וחצי, אוהו… יותר צלמים ממפגינים יהיו שם. עם זה יפתחו את מהדורת החדשות המרכזית.
ואת כל התוכן 'הנפלא' הזה צורכים רוב האנשים אותם אנו עומדים לפגוש בשלושת השבועות הקרובים. אין אנו מבקרים אותם חלילה. הם ודאי תינוקות שנשבו לעניין זה, אך הנה, כבר ביום ראשון הקרוב הם יפגשו אותנו – השחורים – פנים מול פנים. ומכאן האחריות הכבדה הרובצת על כתפינו – בחורי הישיבה והאברכים. עלינו לזכור כי אנו 'חלון הראוה' של עולם התורה. ולא רק! אנו הנציגים של מי שאמר והיה העולם, לא פחות!
בעיניים שלהם אין הבדל בית מתמיד (במלעיל) לבטלן, בין חסידי לליטאי, בין אברך לבין בעלבּ'ת. מבחינתם כּווולנו אותו דבר: חרדים! אם בכל השנה מוזהר ת"ח שיהא דיבורו עם הבריות בנחת, ומקדים שלום לכל אדם, ודן לכף זכות, ולא ישנה בדיבורו ולא ירוץ ברשות הרבים (רמב"ם הל' דעות פ"ה ז'-ח'). הרי שבימי בין הזמנים הדברים מקבלים משנה תוקף. כל סרך הנהגה פסולה שלנו עלול לקבל פרשנות שלילית מרחיקת לכת על כל הציבור החרדי. כל ויכוח לגיטימי עם בעל הצימר אותו שכרנו עלול להתפרש כ"כֹּל החרדים עקשנים", כל בדיחה עליזה על חשבונו של מדריך השייט בקיאקים עלולה להתפרש כ"כֹּל החרדים גסי רוח"…
אחיי ורעיי בני הישיבות. רגע לפני שאתם מסתערים על הצפון, נא השכילו להבין כי מסתכלים עליכם בשבע עיניים גם אם הן לא מובחנות. עוקבים אחר צעדיכם. זה לא רק שיקול של 'איך יסתכלו עלינו החרדים', זה שיקול רוחני טהור של חילול שמו יתברך. החילוני המצוי שאתם מפריעים את שנתו בשעות מאוחרות בלילה איננו מבין מהו "קומזיץ שירי נשמה". מבחינתו אתם במסיבת הוללות גסה הטורדת את שנתו.
הוא איננו מבין שאם הוא עוצר טרמפ לאחד מכם מיד צצים עוד ארבעה חבר'ה משום מקום ונדחפים במושב האחורי שהרי 'כל ישראל ערבים זה לזה' – הוא מופתע! הוא ממש לא מבין שזה שעצרתם את הרכב באמצע הכביש בשביל לעמוד בצד ולהתנדנד תוך כדי סיכון שאר הנהגים זה עניין של 13 דק' אחר השקיעֶ'ה…
אכן, בין הזמנים היא מתנה נפלאה, אך הבה נזכור שבאחד באלול נעמוד ונאמר סליחות בדיוק לפני אותו המלך אותו אנו מייצגים היום בקרב אחינו הרחוקים. שלא יהא זה מלך שרק אתמול חיללנו את שמו חלילה.
שתהיה לכולנו נסיעה טובה ומלאת קידוש ה'. אמן.
(הכותב הוא יו"ר מרכז אתגרים בחינוך)
