החיבור בין העולם הזה לעבודת השם סיפור

צ'יפס, בירה לבנה ו…עולם הבא!

הם היו שכנים. דלת מול דלת. אחד צדיק, משה שמו. אחד רשע, עופרי שמו. כמה ניסה משה להוכיח את עופרי על מעשיו, כמה דיבר על ליבו, כמה הזהירו מהצפוי לו שם למעלה, אך ללא תוצאות. עופרי במריו הוא עומד. מן השמיים גלגלו ושניהם נפטרו ביום אחד. עופרי נוכח שהדתיים צדקו, יש חיים לאחר המוות… נפגשו שניהם על ספסל ההמתנה בכניסה לבית דין של מעלה. משה הצדיק רועד מפחד ממלמל פרקי תהילים ועופרי לצידו חיוור כסיד מתחנן לשכנו שייתן לו עצה טובה להציל את נפשו. הדלת נפתחה והמלאך הממונה קורא בקול "משה בן מרים, נא הכנס לדין". ברטט ובזיע נכנס משה ונעמד לפני הדיינים. הדלת נסגרה ושכנו עופרי שעמד בחוץ מיהר להצמיד אוזנו אל הדלת "אולי אצליח ללמוד משהו משאלות הדיינים, אולי אספיק לאלתר כמה תשובות, לך תדע…"- כך חשב לעצמו. והנה מה ששמע:

דיינים: אמור נא לנו מה עשית מגיל 13 ויום אחד.
משה: השכמתי קום, התפללתי בנֶּץ, אח"כ עיינתי בספר הלכה.
דיינים: מגיע לך כך וכך שכר! המשך נא.
משה: למדתי כל הבוקר גמרא, שולחן ערוך ופוסקים.
דיינים: מגיע לך כך וכך שכר!
כך המשיך משה הצדיק למנות מצוות ומעשים טובים והדיינים העניקו שכר ביד רחבה. עופרי שהקשיב מבחוץ כמעט מת (אם היה חי…) אפילו את המילים איננו מבין. על איזה 'נֶּץ' הוא מדבר? מעולם לא ראיתי אצלו נֶּץ. גם לא בַּז, אפילו לא תּוּכּי… אף פעם לא ראיתי אותו 'פותח שולחן' כמו שצריך אז על איזה 'שולחן ערוך' הוא מדבר?… וואי, הלך עלי! לפתע שמע משהו מעניין, שונה.
דיינים: ספר נא, מה עשית חוץ מלימוד ותפילה.
משה: אכלתי ארוחת בוקר 2 פרוסות לחם, 50 גר' גבינה, 4 זיתים וחצי כוס תה.
דיינים: מגיע לך כך וכך שכר.
משה: בקיץ יצאתי לצפון ושחיתי בכנרת
דיינים: מגיע לך כך וכך שכר.

עוד באתר:

לתקופת בין הזמנים

בשורה לציבור החרדי: חוף נפרד חדש נפתח

אבי יעקב

התיעוד שריגש המונים

מרגיש את החורבן: ילד קטן מתייפח בבכי

אבי יעקב

'התנערי מעפר קומי'

על גמלים, גירושין, והקול הפנימי שצף מחדש

הרב אריה אטינגר

תקרית חריגה

עובד ב'תנ"כי' ננשך בצווארו ע"י נמר; מצבו אנוש

פנחס בן זיו

אנחת רווחה נפלטה מפיו של עופרי. 'גם על אוכל וטיולים מעניקים כאן שכר. אם כך אני מסודר. עם הארוחות שלי אני מכסה את כל המצוות שעשה השכן התמים שלי כל חייו. חחח…זה טוב!'

הדיון הסתיים ומשה נשלח למקום גבוה בגן עדן. תורו של עופרי הגיע. עוד לא פתח הדיין את פיו ועופרי החל להמטיר את דבריו: "כבוד השופט, על הבוקר אכלתי ארוחה 'קלה' שכללה 2 כיכרות לחם, חביתה קטנה עשויה מתבנית ביצים שלמה, 600 גר' גבינה צהובה, 5 כוסות קפה עם סיגר משובח ולקינוח תבנית עוגת יומולדת…" פליאה נכרה בפני הדיינים ועופרי המשיך: "נחתי שלוש שעות, ואז אכלתי צהריים. 3 עופות, סיר אורז, מעט צ'יפס עשוי משני שקים של תפו"א ו6 ליטר בירה לבנה, קרה!"

כך מנה את אכילותיו, מנוחותיו וטיוליו הרבים ואכן המספרים על צג השכר צברו יותר ויותר אפסים. משסיים לגולל 120 שנות תאווה לפתע נשמע קליק ומינוס קטן הופיע משמאל למספר המכובד שעל הצג. הדיינים הביטו זה בזה ואמרו "אנו לא בטוחים שיש לנו כאן גיהנום מותאם לסוג הזה…" עופרי כעס: "אתם בי"ד של אמת? עלי לא תעבדו. אני שמעתי שלשכני משה הענקתם שכר גם על אכילה ושתיה, ולמה אתם מפלים אותי, בגלל שאין לי זקן?… "למשה יש מטרת חיים אחת"- הסבירו הדיינים- "לעבוד את ה'! לצורך כך הוא צריך אכילה, מנוחה, נופש. אבל אתה, כל מטרתך תאוות, מה לך כי תבקש שכר?…"

מצות סוכה כיצד? שיהא אוכל ושותה וישן ומטייל ועושה כל צרכיו בסוכה. אכן מצווה מוזרה. לא עושים בה כלום, פשוט כלום! מתנהגים כרגיל, אוכלים ושותים, ישנים ומפטפטים ו…זהו! מה הולך כאן? אלא מצות הסוכה פותחת את השנה החדשה בהטמעת ההבנה כי כל מעשינו יהיו לשם שמיים. אין הקב"ה מבקש מעשים הרואיים, אין הוא מבקש התגברויות יוצאות דופן. רק דבר אחד הוא מבקש, אל תשכח אותי! גם בשעת אכילה של אמצע טבת ובשנת לילה של אייר, הכנס עוד כוונה אחת אני ישן כדי שיהיה לי כח לעבוד את ה'. לגלות את הקב"ה לא רק בביהמ"ד, שם זה קל. הקב"ה מבקש גלה אותי בהתנהגות ה'סתמית' שלך – בכל תנועה של חולין, זכור נא אותי.

יסוד חינוכי גדול יש כאן. להנחיל לילדינו את ההבנה כי עובד ה' לא נמדד דווקא במגרש הלימודים או באורך הפיאות. עובד אלוקים אמיתי הוא זה המחבר חיי העוה"ז למלך העולם. אין כמו הסוכה להזכיר לנו זאת. נשב בה, נאכל, נשתה, נישן ו…נעבוד את ה'.

בברכת ושמחת בחגך.