מי כעמך ישראל
אני התרגשתי. והחלטתי לשתף אתכם.
בימים שכל כך הרבה גורמים מנסים לחרחר ריב בין בני ישראל: הציבור החרדי – לציבור הכללי בטענות של "הדתה" ולפעמים ליושבים רחוק נראה כי הציבור היהודי בישראל רחוק מיהדות.
עוד באתר:
לא פעם אני מביט בכאב במרכז זיו בנוה שאנן בחיפה, מקום מגוריי, במסעדת פיצה עם נקניק. בשדרות הנשיא, באח"י אילת בקריית חיים, בטיילת מרדיאן במסעדות ששם יושבים תושבי ישראל, יהודים, ואוכלים בשר בחלב רח"ל, ואני שואל את עצמי איפה האידישע מאמא?
איפה המסירות נפש של הסבים והסבתות שלהם?
היהודים שנעקדו על קידוש ה' כדי שלא לעבור על מצוות קלות יותר?
אני פוגש הרבה במסגרת עבודתי ביהודים חילוניים וכמעט בכל המקרים מגלה שפשוט מדובר בתינוקות שנשבו. אין שנאה. אין תיעוב. יש חוסר הבנה וחוסר במושגים.
אני יוצא מיום כיפור בכל שנה מאוד מחוזק, אבל השנה עוד יותר.
יום שישי ערב יום הכיפורים השעה 15:30:
סיימתי תפילת מנחה ואת שאר ענייני ערב היום הקדוש, וראיתי כי באופנוע של "איחוד הצלה" שברשותי קו הדלק מראה כי רק חצי מיכל נשאר. וכיוון שאני כונן בוקר של השכונה שלי, פניתי לכיוון תחנות הדלק ברחוב שמחה גולן. להפתעתי כבר סגרו! כאילו ממש סגור! מחסומים בכניסה לתחנת הדלק "פז", המתדלק שעוד היה שם מסביר לי שלמרות שזה אופנוע אמבולנס אבל המשאבות כבר ממש מכובות וזה פרוייקט להפעיל. ופשוט סגור.
ממש לרגע הרגשתי בערב שבת בגאולה בירושלים.
תחנת הדלק "דור אלון" ממול, כל ידיות המשאבות מחוברות באזיקונים, המתדלק פותח לי ומבקש מחברו להפעיל את המכשיר, ואומר לי להזדרז ורק משום שמדובר ברכב הצלה הוא מסכים! מיד לאחר מכן הוא מציב גם מחסומים וסוגר את התחנה.
חנויות בכל מרכז הכרמל נעולות על מסגר ובריח. נראה כי על כולם יש שלטים "לכבוד שבת קודש" כמו בכל בית חרדי על מתגי השבת.
ואז אני עובר ליד הכניסה למנהרות הכרמל וכאן ממש התרגשתי. 2 אנשי אבטחה מקימים במקום מחסומים פיסים לרוחב הכביש, המחסומים האלקטרוניים אינם מספיקים, מחסומים עם אזיקונים ביניהם צמוד צמוד! לא התאפקתי וצילמתי עבורכם.
ביום כיפור ניתן היה לראות מחלון ביתינו את צומת ה"צ'ק פוסט" וכביש 22 שרח"ל הומה מכוניות גם בשבתות – והנה ריק לגמרי!!! הלוואי כל שבת.
בכל חילוני כנראה יש חרדי קטן שרוצה לצעוק "שבעעעעעאאאס" ככה עסיסי. כי שנסעתי למקרי עזרה ראשונה (בזהירות… הכביש מפוצץ בזאטוטים יותר מרחוב עזרת תורה בירושלים) באופנוע, למרות האורות האדומים והסירנה קיבלתי כמה צעקות "חג היום! יום כיפור היום" אבל כיבדו…
רחובות חיפה מלאו בתושבים והכבישים היו נראים כרחוב רבי עקיבא בבני ברק! בתי הכנסת היו מלאים עד אפס מקום ומלאי הכיפות והמחזורים שהוצבו למען הציבור אזל לחלוטין! נפגשתי עם שכניי החילוניים בבית הכנסת, יחד קרענו את השמים בסיום נעילה: ה' הוא האלוקים!!
למשרד החינוך הייתי פונה ומבקש תכניסו למען הנוער קצת שיעורי התמצאות במחזור התפילה, היה קשה לראות נוער בוגר בבית הכנסת אובד עצות מול התפילה…
לא נותר אלא לשתף את הציבור ולשמוח. להתעודד. אנו בטוחים כי הנשמה היהודית פועמת אצל כל יהודי ויהודי ולא נותר אלא להתפלל לביאת משיח צדקנו!
רבי לוי יצחק מברדיטשב היה בוודאי מרים את ידיו במוצאי יום הכיפורים ומבקש מהקב"ה "ראה את עמך ישראל המתוקים, שלח לכולנו שנה טובה ומלאת חיים מתוך אהבת אחים ואהבת חינם"
פתקא טבא
מויישי אדלר הוא ראש סניף איחוד הצלה בחיפה
