כמה אני אוהבת את פרחי הכרובית הלבנים הללו, שהם כגזעים קטנים שמתרככים בבישול. קסם טעים שעובר בישול, טיגון בציפוי קראנצ'י פריך הוא טעים ומנחם. אני זוכרת את הכרובית מימי ילדותי, אז כינינו אותה קליפיורה וזהו שמה האיטלקי, ותמיד חיכיתי שאימא תקנה ותכין ואנחנו נאכל את פרחיה המטוגנים כשהם חמים, ומצויים ברשת שאמורה להגיר את שיירי השמן שנספגו בה בעת הטיגון. תמיד הייתי מפלחת אחת, שתיים שלוש, כשאימא לא שמה לב..
זוהי העונה של הכרובית הטרייה, אך בשל כשרות בשנים האחרונות מעדיפים רבים לקנות רק את גרסתה הקפואה. אז קצת על הפרחים הלבנים שהופכים בטיגון לחומים, הכרובית.
כרובית היא ירק חד-שנתי, ממשפחת המצליבים והוא אחד מסוגי כרוב הבר. בבסיס הכרובית גבעול אכיל כשעליו מסודרים על ענפים ראשי פרחי הכרובית הלבנים.
עוד באתר:
אח לא רחוק מהברוקולי הירוק והטעים. ראש הכרובית הוא למעשה ניצן הפרח שטרם נפתח.
לכרובית מספר זנים וצבעים: לבן קרמי, ירוק וסגול ובהם יש שוני בהרכבי התזונה.
המילה "כרובית" היא חידוש של אליעזר בן יהודה, והיא חודשה לפי שמה הערבי قَرْنَبِيط (קרנבייה) שנגזרה מהשם היווני.
ישנה מחלוקת לגבי מוצאה המדויק של הכרובית, אך כבר במאה ה- 17, החלה הכרובית להתפשט מאיטליה לצפון ומערב אירופה.
לואי ה – 14, מלך צרפת העלה את הכרובית על שולחנו, והיא החלה לצבור פופלאריות במיוחד בקרב החקלאים שבחבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת והם החלו לגדל את הכרובית.
בתחילת המאה ה-19 החלו לגדל בהודו זן של כרובית שהתאים את עצמו לאקלים החם והלח של הודו.
תנאי גידול –
הכרובית מתפתחת טוב בדרך כלל באקלים קריר ולח, והיא רגישה מאוד לתנאי הגידול שלה. כך לדוג': ראש הכרוביות שגדלות בתנאי יובש הם קטנים ולא מוצקים. ומצב של קור קיצוני עלול לפגוע בכרובית בצורה קשה.
תחילת גידולה של הכרובית הוא בחממה, שם היא מונבטת מזרעים וגדלה למשך תקופה של כחודש וקצת (בין 35 – 40 ימים). את המשך הגידול עושה הכרובית בשדה, שם היא גדלה למשך 40 – 300 ימים נוספים, משך זמן הגידול הנוסף הוא בהתאמה לזן הכרובית ולתנאי הגידול המקומיים.
כולם אוהבים לראות את הכרובית כשצבעה לבן צח, ומאחר וחשיפת ראש הכרובית לאור שמש גורמת לצבעה הלבן של התפרחת להפוך צהוב, נהוג לקשור את עלי הכרובית סביב ראש הכרובית כך שיסתיר את ראש הכרובית מהשמש.
ומה אצלנו?
משנת 1970 עד שנת 2000 גדל בהתמדה בישראל, שטח הגידול של כרובית. דבר שמלמד על הפופולאריות העולה והביקוש לצמח הזה. משטח של 5.2 קמ"ר ב-1970, ל-15.8 קמ"ר בשנת 2006.
היקף התפוקה של הכרובית בשנים האחרונות בישראל נע בין 20.2-26.1 מיליון טון לשנה.
הרכב תזונתי –
הכרובית דלה בשומן, עשירה בסיבים תזונתיים, חומצה פולית ובויטמין C. יש בה גם סולופוראפן, תרכובת שנוגדת סרטן המשתחררת בזמן הקיצוץ או הלעיסה שלה.
איך אוכלים?
הכרובית זכתה לפופולאריות עוד ביוון העתיקה ובקיסרות הרומית, בהן היה נהוג לאכול רק את "החלק הלבן" של הכרובית (הפרחים והגבעולים). האיטלקים אף עשו שימוש בעלים ובגבעולים הירוקים.
בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה.
בדרך כלל אוכלים את הכרובית מבושלת או מטוגנת, גם להוסיף אותה למרק ירקות זה נפלא.
יש מתכונים רבים גם לכרובית חיה, לרוב קצוצה דק לתוך סלט, אפויה וכבושה. הכרובית מהווה חלק מסלטים רבים. הכרובית נמכרת טרייה וקפואה וגם בתערובת של ירקות מיובשים.
זהירות – בישול ארוך מדי יקנה לכרובית טעם מריר וריח גופריתי
בישול הכרובית בסיר אלומיניום יגרום לכרובית לקבל צבע צהוב ולהתפשטות ריח לא נעים בעת הבישול. בישול ממושך של הכרובית יהרוס את ויטמין ה- C ואת החומצה הפולית שמצויים בה.
והפעם מתכון ללביבות קליפיורה
מצרכים:
- פרחי כרובית מוכנים ע"פ הוראות היצרן ע"ג השקית
- 3 – 4 ביצים ליצירת בלילה סמיכה
- פירורי לחם לייצוב והסמכה של המלית
- פפריקה אדומה
- פלפל
- מלח
אופן ההכנה:
- מועכים בעדינות את פרחי הכרובית, לא למחית חלקה כך שיישארו מעט גושים.
- מוסיפים את הביצים ואת פירורי הלחם ומערבבים.
- מתבלים ע"פ הטעם ויוצרים לביבות בגודל הרצוי, ניתן לצפות אותם בפירורי לחם ומטגנים.
בתאבון!
