הצעה משמאל למפלגת השמאל: תשאלו את הפלסטינים

לאחר אישור הצעת ההיפרדות מהפלסטינים כחלק מהמצע וכעקרון, נשאלת השאלה: האם שאלתם את הפלסטינים? – הצעה משמאל למפלגת השמאל

י"א באייר תשע"ח, 26/04/18 05:06

א+

א-

ועידת מפלגת העבודה אישרה ביום שלישי השבוע את עקרון ההיפרדות מהפלסטינים ומחויבותה לפתרון שתי המדינות. פלסטינית ו..? כל אזרחיה? מן הסתם הם אמרו מדינה יהודית אבל לבטח בפרשנות הרחבה בה הם נותנים מעת לעת למדינה היהודית הקיימת כיום, נראה שזו יותר מדינת כל אזרחיה על פי השקפת עולמם.

אבל בואו נשים לרגע בצד את העניין היהודי. בואו נדבר על רעיון שתי המדינות והמושג "היפרדות".

השמאל ניסה במשך שנים רבות למכור לנו חלומות שלום. בפועל הסכמי אוסלו ידועים בתוצאותיהם ההרסניות והמסוכנות. אז לפני אוסלו אמרו לנו שיש סכנה דמוגרפית. ממש סכנה דמוגרפית למדינה אם לא נעשה הסכם שלום במסגרתו הפלסטינים יהיו עם עצמם. החשש הזה היה מופרך כי התאריך בו אמרו שהפלסטינים יהיו פה רוב עבר מזמן והם עדיין לא רוב. המגמות אפילו לא פועלות לטובת התזה הזו. איך אומרים? אז אמרו.

אחרי ההפחדות על דמוגרפיה אמרו שחייבים ליתן להם שטחים כי זה יביא לשלום. אז נתנו. שלום זה לא ממש הביא, עוד טרור דווקא כן.

אחרי הפחדות השטחים אמרו לנו שאנחנו צריכים להיפרד. להיפרד בלי הסכם ובלי כלום. פשוט להיפרד ואז היה הגירוש הנוראי מגוש קטיף ועזה נהיית אוטונומיה ובה הוקמה מדינה ללא הכרזה היא מדינת חמאסטן.
ושלום? שלום לא מש היה. דווקא חטיפת חייל, ומלחמה פרועה, וקסאמים על הדרום, ובהמשך טילים על המרכז, ובהמשך חטיפת עוד שני חיילים שנהרגו, ובהמשך עוד שני אזרחים המוחזקים בידי חמאס, ועוד ועוד. שורה תחתונה שלום לא, טרור כן. ועוד איך כן.

ואז אמרו לנו שוב הסכמי שלום באנאפוליס אבל ברוך השם, הסכמים שידענו שהם לא ממש יביאו לנו שלום, לא יצאו לפועל. ומאז רעיון שתי המדינות לשני עמים ניסה להיות לגיטמי במרחב השיח הציבורי. ארה"ב לחצה. ביבי שחרר הצהרה אבל מעבר לזה, לא התקדמנו לעבר שתי מדינות לשני עמים ונשארנו באותו המצב.

לאחרונה ניסו למכור לנו שוב את רעיון הדמוגרפיה אך לאחר כמה ימים של שיח ציבורי נרחב, ההפחדה קרסה אל תוך עצמה וחלפה לה.

ועכשיו, מנסה שוב מפלגת השמאל "העבודה" בראשות פוליטיקאי שפעם הודה שהצביע ליכוד אבל אחר כך הכחיש זאת, לא חשוב. למכור לנו את רעיון ההיפרדות כרוך לרעיון שתי המדינות.

אז הנה, מפלגת העבודה, קחו הצעה ומשימה. רגע לפני שאתם שואלים את הציבור הישראלי האם הוא חפץ בכך. אגב, הוא לא. כך לפחות עולה מהצבעותיו לכנסת, תשאלו את הציבור השני העומד בצדו האחר של המתרס. הפלסטינים. ואני לא מתכוון לשאול את אבו מאזן וראשי חמאס. הם דיקטטורים שעסוקים בטרור ובהסתה. אני מתכוון לשאול את הציבור הפלסטיני. משאל בפיקוח ישראלי מלא וצמוד שידאג שזהו יהיה משאל דמוקרטי והגון.
תשאלו את הפלסטינים העושים את דרכם יום יום לעבר יישובים ישראלים מחוץ ובתוך קווי 67, האם הם רוצים להפסיק לעבוד אצל היהודים ולמצוא עבודה בתוככי המדינה החדשה שתקום להם.

תשאלו אותם. תשאלו אותם אם הם מעדיפים חיילי צה"ל שבאים לכפר לנקות קיני טרור או טרוריסטים שבאים לכפר באמצע הלילה "לנקות" קיני היגיון ונורמלזיציה.

תשאלו אותם אם הרשות הפלסטינית המקבלת מימון של הון עתק מהעולם דואגת להם היום ואם הם רגועים באשר לדאגת הרשות עבורם בעתיד.

תשאלו אותם האם הם חפצים לנהל את חייהם במנותק מהמדינה הכובשת שלהם ובין ההתנחלויות הרבות שקיימות במרחב מגוריהם או שהם אולי חפצים במפקדות ומנהרות חמאס מתחת לבתיהם.

תשאלו אותם. אחרי זה, תחזרו עם תשובות ותשאלו את הציבור הישראלי.

לפני שאתם קובעים לפלסטינים את אורח חייהם, תשאלו אותם.

הקיבעון המחשבתי המוליך את השמאל כבר שנים רבות כאילו יש שני מצבים "שלום" וחוסר שלום, הוא קו מחשבתי נטול הסתכלות רחבה המצוי בתוככי עצמו ומסרב להבין שסביבו יש מציאות, יש עובדות ויש תוצאות של הסכמים קודמים ששלום לא הביאו, טרור דווקא כן.