מכירים את האנשים האלה ש'אין להם טקט'? תוכלו לראות אותם עונים לטלפון בתוך אוטובוס מלא, בטון שלא מבייש מוכר בבסטה, משוחחים בקולי קולות עם ההוא שמעבר לקו כשכל יושבי האוטובוס מתוודעים – בעל כרחם – לכל הקורות את הדובר, כולל פרטי תלוש השכר שלו, טיוליו בעולם ואף הסכסוך שפרץ בינו לבין חמותו בביקורו אצלה בשבת האחרונה. לא קשה לזהות את 'חסרי הטקט'.
בטח נתקלתם לא פעם בבית הכנסת באדם שהחליט לקרוא "לעצמו" שניים מקרא ואחד תרגום ממש בסמוך אליכם עד שלא אפשר לכם לשמוע ולו מילה אחת מהחזן, או במישהי שדופקת אצל שכנתה בדלת "רק לשאול שקית חלב", תוך שהיא חודרת אל הבית כמעט בכוח, מתיישבת על הספה ו'שורפת' לה את כל הבוקר בסיפורים על כמה האנשים הסובבים אותה רעים ומאכזבים וכמה שתרמזי לה שאת ממהרת ולא ממש נהנית מהשיחה המרוממת הזו, היא פשוט לא נרמזת ועד שסוף סוף נגמרו לה כל נושאי השיחה והנה נדמה שהיא מתקרבת לדלת היציאה ואז נחות עיניה על ארון התבלינים שלך שנשאר פתוח ומגיבה בזעזוע: "מה, את מאחסנת תבלינים בארון במקום במקפיא?!… לא, את לא יכולה לעשות דבר כזה, זה מאבד את כל הטריות. קדימה תפתחי את דלת המקפיא אני צ'יק צ'אק מארגנת לך את זה, מיד תראי כמה תודי לי על זה…" בקיצור מה נאמר? 'אנשי חוסר הטקט' מפזרים המון צער לסביבתם אך עיקר הבעיה היא שהם אינם מודעים כלל לעצמם. רוב האנשים חושבים שזה עניין מוּלד. סוג של "קֶצר" בתפיסת חברתית. אך האמת היא שיש כח גדול ביד החינוך בגיל הרך למנוע מהילד לגדול במסלול חסרי הטקט.
הכיצד? ובכן, כדרכנו נציג מקור תורני: קין הרג את הבל אחיו והרגיש רע עם עצמו. "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תיטיב, שאת. ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד) הלשון בפסוק קשה מעט. הלוא ההיפך מלהיטיב הוא "להרע". א"כ היה צריך לכתוב הלוא אם תיטיב שאת ואם תרע, וכו'. אלא יסוד גדול מונח כאן ללמדך שאין בכלל מושג של בחירה ברע יש רק מושג של בחירה בטוב (אם תיטיב) ואם אדם רק מפסיק לבחור בטוב (ואם לא תיטיב) נראה כי הוא בוחר ברע, בלי להרגיש בכלל.
עוד באתר:
בימים אלו של ספירת העומר, כולנו משתדלים יותר בדברים שבין אדם לחברו. אנשים מקבלים על עצמם קבלות טובות לימים אלו כגון הימנעות מלשון הרע, הימנעות מדיבור שאינו יפה ועוד אך דומה קבלה זו לדיאטת חירום. אדם עולה על המשקל, ועל הצג מתנוסס לו מספר בעל שלוש ספרות, הוא מזדעזע! "זהו, אני עם מתוקים גמרתי ועל פחמימות אין בכלל על מה לדבר, זהו, צום!" אומר לעצמו בהחלטה של רגע. אך עובר שבוע ושבועיים ואז הוא נשבר ומזמין לעצמו ארוחת פיצוי שמחזירה לו את שלושת הספרות בתוספת דיבידנדים… צריך להבין שאי אפשר לבסס בניין בנפש על "הימנעויות" בלבד. האדם נברא כדי לעשות, ע"כ כדאי להתמקד בעשייה טובה דווקא. למשל, במקום לקבל ע"ע לא לדבר לשה"ר עדיף לקבל "לדבר טוב על השני" במקום להחליט "להפסיק לאכול" עדיף להתמקד ב"לאכול בריא".
רוצים לגדל ילדים עם טקט? הרגילו אותם לקום ולעשות מעשים שמיטיבים עם החברה, מעשים שיגרמו טוב לשני ויפַתחו את חוש הרגישות לזולת, בבחינת "אם תיטיב". אדם שעוסק ב'תיקון' אינו פנוי להתקלקל. אדם שעסוק בלאכול בריא אינו פנוי לחשוב על מאכלים שומניים. לצערנו, רוב החינוך שלנו ממוקד ב"מה לא לעשות". זה לא מחזיק לאורך זמן, לעומת זאת ילד המתרגל להיטיב עם הזולת בבחינת קום ועשה, יגדל ויהפוך לאדם רגיש לחברה, ל'אדם עם טקט'. הורים יקרים, הבה נקדיש לזה תשומת לב, ו…כן, לא רק בימי הספירה!
—
הכותב הוא יו"ר "אתגרים בחינוך", מרצה ומגיש תכניות חינוך ב"קול חי".
