היום נדבר על סטיגמות. אחת הסטיגמות המרושעות שצפות בעיקר מבדיחות הן "כל הרומנים גנבים". מה המקור לכך? האגדה מספרת על עיתונאי מפורסם שנסע ברכבת מהירה החוצה כמה מדינות בדרכו לרומניה. אך עבר את הגבול לרומניה והנה שעון היד שלו נעלם. "תראה מה זה, רק עברתי את הגבול לרומניה, נעלם לי השעון…" אמר העיתונאי הצעיר לעצמו בזעם. הוא החליט לא לוותר, מה זאת אומרת? הוא עיתונאי, הוא יראה להם מה זה… הוציא מתיקו דפדפת חדשה והחל לכתוב במרץ רב כּתַבָה מורחבת על הרומנים הגנבים. כתב וכתב בלהט ובמרץ כתבה עסיסית ותוקפנית. כתבה שהרומנים לא ישכחו לעולם.
לקראת הגיעו לתחנה המרכזית של רומניה סיים את מלאכת הכתיבה במילים מושחזות אחרונות והכניס את ערימת הדפים לתיקו. אך ירד מהרכבת הוא שומע כרוז: "מי שאיבד שעון יד יוקרתי מתבקש לגשת לפקיד המודיעין בקומת הכניסה." העיתונאי מיהר לשם, זיהה את השעון שלו ואכן השעון הוחזר לו אחר כבוד בתוספת מילות ברכה מפקיד המודיעין. לא יכל העיתונאי להתעלם מזה, נעמד בצד, הוציא את הדפדפת ובסוף הכתבה הנוראה הוסיף שורה קצרה: "אבל רומני אחד ישר מצאתי…"
הסיפור הזה בא להמחיש את הסכנה הטמונה בחשיבה שלילית על הילדים לאורך זמן. לא תמיד אנו ערים לעובדה שכשחושבים דבר שלילי על אדם מסוים, אט אט מתחילים להאמין בזה בכל לב וגם אם העובדות בשטח מתנגשות עם האמונה שבלב, קשה מאוד לוותר על התמונה שבנינו לעצמנו לאורך זמן.
עוד באתר:
למשל, כל חרדי שמע לפחות פעם אחת בחייו חילוני שאומר לו "אתה דווקא בנאדם בסדר, אתה לא כמו כל החרדים!" כל החרדים שומעים שהם בעצם לא כמו כל החרדים… אבסורד. החילוני המצוי מעולם לא בא במגע ישיר עם החרדים, כל היכרותו איתם עברה עד היום רק דרך המסכים הצבעוניים שנאה ותיעוב לציבור החרדי. אט אט בנה החילוני לעצמו תמונה על החרדים, תמונה נוראה.
כשהוא יוצא לרחוב ורואה אברך מסייע לאשה מבוגרת לשלם באוטובוס המחשבה הראשונה שעוברת בראשו היא "בטח הוא מנסה לגנוב אותה". אם יראה חרדי נכנס ביום חמסין לבנק הממוזג כשעל מצחו אגלי זיעה, הוא מיד ימלמל "הדתיים האלה…" והנה יום אחד מזדמנת לו שיחה אקראית עם חרדי, זה בד"כ קורה בבתי חולים, במקלט השכונתי או בכל מקום שהמציאות כופה מפגשים מהסוג הבלתי אפשרי. פתאום הוא מתוודע לחרדי רהוט. לפתע הוא מגלה חרדי שמכריז "השבת אבדה" על ארנק מלא מזומנים. ועוד אחד בעזר מציון ועוד אחד ב'הצלה' ועוד חרדי ועוד אחד… מה חשבתם, שהעובדות ישנו את התמונה שלו עליהם?… למרבה הצער, ככל הנראה לא. כל חרדי כזה גורם לו למחשבה של "וואלה, הוא לא כמו כולם" במקום שהחרדי הנעים יסדוק את התמונה הוא רק מחזק אותה.
הבה נזכור, כך הדבר גם כלפי ילדינו. מסוכן מאוד להתחיל להאמין שהילד שלי גנב, שקרן או כעסן. מפני שאחרי שבונים תמונה על בנאדם, כבר הוכרע גורלו. אין לו שום סיכוי להשתנות בעינינו. וגם אם יתגלה לנו לבסוף שדיבר אמת, מיד נחשוב "טוב במקרה הפעם הוא לא שיקר, במקרה הפעם לא התעצבן, במקרה הפעם השתמש בכסף שקיבל מחבר ולא גנב אותו…"
לא חבל? בתים שלמים נהרסו בגלל השטות הזו. אסור, אבל ממש אסור לפתח דימוי שלילי על אף אחד מהילדים. אדרבה, בכוחנו לעשות את ההיפך הגמור. להתמקד בטוב שבַּיֶלֶד ולהאמין רק לו. להתעלם מהרע בלי פחד שאנחנו הופכים ל"הורים תמימים". להאמין שהילד שלנו הוא הכי טוב בעולם, הוא הכי ישר והכי רגוע. אם רואים פה ושם שזה לא כך, צריכים אנו כל פעם להשתדל לתלות זאת בסיבות חיצוניות כמו "נו…הוא היה עייף היום לכן התעצבן על אחותו, מה לעשות הוא כנראה מאוד פחד מעונש ולכן שיקר, אבל זה לא הוא. לא זו מהותו, הוא – ילד חיובי לעולם!
—
הכותב הוא יו"ר מכון אתגרים בחינוך
אתגרים בחינוך פותח מחזור חדש של ליווי חינוכי צמוד למוסדות חינוך, להרשמה 0583-222-705
